בין השורות כותב את כל מה שהראש אומר,

שופך את ליבי לדף מת, ללא רוח חיים,

הוא מקשיב הכי טוב. הוא גם תמיד יהיה שם לצידי ובשבילי.

הוא לא מגיב, הוא רק שותק. הוא יודע שלתגובה אני משתוקק.

אני מעדיף לדעת שלהגיב הוא לא יכול,

מאשר יגיב ואת רגשותיי יחזק או יהרוס,

בטח עם יכול היה להגיב, בטוח היה מאכזב אותי ולא היה נותן לי

לשמוע את מה שהייתי רוצה לשמוע.

הוא בטח כמו כולם. לא שונה מאף אחד... היה מאכזב אותי  

אז עדיף שישאר ככה, שלא יגיב, ושישאיר אותי עם הפנטזיה שהוא
לפחות לצידי...

תשובה לזה אני לא אקבל בחיים... כל עוד אני שפוי

אז אני בדרך לתשובה