נבכי העבר צפים מתוך גיהינום נידח.
אכזריות בל תתואר במילים מנפצת לרסיסים תומתו של הרך בעוללים.
כל אשליה של טוהר שעוד אפפה את העולם
הולכת וכמו נאכלת בייסורים בידי המציאות.
אלומת אור לבן בינות חריצי צוהר דקים
מנתצת כל שביב חד של שחור.
ניצני כיסופים מבריקים של תקווה נגלים אט אט,
כמהססים לחדור לתודעה מפאת צניעותם.
ועדיין, שלושה כוכבים מנצנצים בגאווה בעלטת שטיחי השמיים,
והם בוהקים וזוהרים באור יקרות, במלוא הדרם,
כמu גאים להיות שליחי האהבה האושר והצדק.
והם לא ימושו מהיותם מחזיקי העולם על תילו.
הוקרא בטקס באושויץ,
משלחת לפולין
2004 |
