אתם אולי חושבים שגמדים הם חמודים ויש להם רגליים קטנות
ומצחיקות ובכלל הם יצורים לא מזיקים כלל וכלל. אתם אולי חושבים
שיש משהו קסום בגמדים שהופך אותם לאנשים קסומים בעלי חן
ורגישות העומדת מעל לממוצע הכללי. אז אתם יכולים להמשיך ולחשוב
ככה, כי אני עומד לספר לכם על סרוסי, או יותר נכון סרוסי הגמד
המרושע שידוע יותר בכינוי שלו: גמד מנ מנ מניאק".
אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב גמדים, אני חושב שיש בהם משהו
שגורם לך לחשוב שכל הצרות האחרות שלך "מתגמדות" לעומת הבעיות
שלהם. חלקם אפילו נראים לי מאד חברותיים, אבל אם זאת יש בהם
משהו חשוד. משהו שלא נותן לך מרגוע כשאתה מביט עליהם מלמעלה.
סרוסי הוא אחת הסיבות שגרמו לי להתחיל לחשוב ככה...
פגשתי אותו על גדות הירקון ביום שבת אביבי. הלכתי לשחק כדורסל
בספורטק עם פריץ וניאגרה (שני חברים טובים שההורים שלהם חשבו
שזה יהיה מצחיק לתת להם שמות משעשעים). בכל אופן אחרי המשחק
רצינו ללכת לראות איפה טבעו כל האוסטרלים במכבייה ואולי גם
לנסות ולעבור על שרידי גשר. ואז ראיתי אותו. יושב לבד עם חכה
על סלע גדול והרגליים הקטנות שלו פרושות לרוחב כמו קרואסון
קטן.
איך שפריץ בא לדחוף את ניאגרה למים תפס סרוסי אבן וזרק אותה
לעברנו. האבן פגעה בניאגרה והוציאה לו עין. חשבתי שזאת בדיחה,
לא הבנתי למה הוא זרק את האבן הזאת. אבל עוד לפני שבכלל הבנתי
מה קורה, הגמד המנייאק הזה תפס עוד אבן ואחריה עוד אבן והתחיל
להפציץ אותנו במהירות. עכשיו אני בתור אחד שקיבל אבנים בשטחים
ואלות בראש במרד של הסטודנטים מיהרתי לתפוס מחסה, אבל פריץ
הדפוק וניאגרה שתום העין חשבו שהם יכולים להשתלט על הגמד ולכן
הם התחילו לזרוק עליו אבנים בחזרה. אבל מכיוון שהוא היה כזה
קטן (משהו כמו חצי מציפי שביט) אי אפשר היה לפגוע בו.
אחרי דקה כשפריץ וניאגרה הבינו שעדיף להם להתחיל לנוע לכיוון
חדר מיון, התרומם לו סרוסי מעבר לסלע הגדול שלו וצעק:" אני
סרוסי, הגמד הרשע, הידוע בכינויו סרוסי הגמד המנייאק ואני אוהב
ילדות קטנות". איך שהוא אמר את זה הכל התחיל להתבהר לי...
לא שתיתי מספיק מים באותו יום והתחלתי לפתח הזיות שנבעו ממכת
שמש. יצאתי מאחורי השיחים וראיתי את פריץ וניאגרה עומדים על
הגשר ועושים קולות של אוסטרלים...סרוסי כבר מזמן נעלם משהטח.
אז אני אומר דבר פשוט, אם אי פעם אתם רואים גמד ומרגישים רחמים
או אי נעימות, קחו שלוק מים, זה הרבה יותר טוב ממה שהיה
לאוסטרלים.