המישור האי-אפשרי בין הלב שלי אליך לא, איך לומר, את יודעת
אבל מי שרגיל לאמות מידה קונבנציונליות יתקשה במעט
קודם שהתוודעתי ביסודיות לרגשות לבי
את סתם ירקת לי בבוז וחיבקתני במעין איזון שכזה
לא היה ברור לי מה מסתמן מן השטח, אך המשכתי בחרשי, מצאתי את
דרכי ללא מפה ומצפן, את הדרך ללבך אני מכיר כבר בדמי, לאחר
שלקחנו את שבועתנו, וערבבנו את הנוזלים, את אמרת שלא טעים לחך
אבל על החיים ועל החברות, אלא שלא חסרנו גם בעיות שאת מימם לא
אשכח, ואילו את צבע עיניך כבר איבדתי מזמן.

אני חייב לציין כי באותן הזדמנויות נדירות ששהינו ביחד
מזוננו הלא אכיל היה משובח במיוחד, בייחוד המגש המעודן דמוי
המשי הלבן והרך שעליו הוגש, עולם חושיי השתגע, אבל לא עוד, או
שמא נגזר עלי פשוט לגווע מרעב משום שבהיעדר שמועות ואגדות פשוט
פשטת את עורי, מה שבטוח הוא שאני לא יודע לאן אני יכול להמשיך
מכאן
ואני לא יודע אם בכלל אוכל
רק שיהיה ברור למען הפרוטוקול
את סגרת את הביזנס ואין יותר
נשבר לי לחזור ולשבור
נקרע לי לשוב ולהישבר
ואולי למה לא, מה לי אכפת
הלב גם ככה כבר לא יודע עוד כאב
אינני יודע איך אפשר בלעדיך
אך ידוע לי שאי אפשר איתך.