משהו לא נעשה הלילה,
ומה שנעשה נעשה בשל עודף ערות.
ראינו את הירח בכל שלביו,
ולידו השמשות השותקות.

הירח בקשתותיו והרוח בנגיעותיה,
חלון מרובע היה מצוייר מעלי.
בשקט, כל הפעימות הקבועות של הזמן
נעשו עבר.

אך מה שלא נעשה מושך אותי להישאר,
מה שלא נעשה מותיר לילה בלתי שלם.

צימאוני ורעבוני לא נענו,
ומן הציור עולות יללות תאווה של שטנים.
אני צורב אל המיטה ניסיונות מנוחה,
והערות עורמת את הדקות כאבק של אבנים.

דתות קטונות בנות שנייה מולידות קדושים
ונגנזות לעולם,
בכל דקה של כלום טהור...

ומה שלא נעשה מותיר לילה בלתי פטור.
הזריחה מתגלגלת בין עצים אדומים,
אך הלילה, עיקש, נותר בחדרי,
צומת הגורלות עודה ברחמו ולא ילד,
גם מחר יהיה הלילה הזה,
הוא לא עוזב,
עד שלא יעשה הדבר
כי שמרתי אותו לעינייך.