"מה לעזאזל ניסגר עם הקטע של המזדה ספורט האדומה?!"
שאלתי אותו בקול כזה חצי לוחש והוא לא ענה, רק הסתובב אלי
וחייך... כמו תמיד. אני יכול לשבת איתו ולדבר שעות על מה שבא
לי אבל כל פעם שהוא שומע שאלה - אותו חיוך אינפנטילי.

"זאת אפילו לא באמת מכונית ספורט," המשכתי "זה רק בשביל
להרשים?! מה אתה בן 16?" ושוב אותו חיוך. אני לא יודע למה אני
בכלל מנסה. אחרי החיוך הוא שלף מפתחות מהכיס, "זה הקסם שלי..."
הוא אמר ולחץ על כפתור ההזעקה שעשה קול כזה של 'ביפ-ביפ'.

מאית-שניה אחר-כך המזדה ספורט האדומה כבר ירדה במדרגות מהדירה
שלי, שם ישבנו שלושתנו ב-12 האחרונות, עצרה לידי, נתנה לי
נשיקה והמשיכה לכיוון הבעל שלה.
הם נכנסו לרכב שלו ונסעו, ורק אני נשארתי פה, בלי מכונית ובלי
חברה... וכוס-עמאק! בלי קפה!