כל המילים הבוהקות
של זבנית, בעיר הזוהר.
כאבי ממלא חפצים בארון -
התכות ברזל למען הכוח,
יופיי הוא שיגרון
חיוכו של עלם היודע דבר סוד
אוחז באוסף דפים
מחלפותיו מלאות הגריז -
מנסות למכור לי מוצרים.
וכשיורד האופל מעל עיר
"העורות", עשרות נשים צעירות
אל מפתן ביתי נוהרות, מנסות למכור מתנת
לידה - רוצת שאני אפרידה, והעצב בעיניהן
עת מביעות הן צרחת עינוגים -
חודר לבשרי כאלפי מסמרים,
ועוזבות הן אותי בתום שיחתנו
חוזר אני שוב לטייל בעירנו - טיול
מלנכולי באותן השדרות, כמוהו כנווד
הצועק נבואות.
והפעם, הפעם הקשבתי לרחשי לבי,
לבי שלא נכנע למקומות הנמוכים שבגופי -
בעיר "העורות" נותרתי לבוש, הפרדתי בין מוחי
לבין מה שהיה עליי
לחוש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.