ביום מותי,
דמי ניגר כדבש על שפתייך
דמעותיי זולגות כגשם על ידייך
ורק את תדעי
רק את הבובה תשמור סודי
נעלתי פיך במפתח האמת והאמון
בסמפטיה המתמשכת
בנאיביות השמימית רק את תדעי
מחייכת אליי חיוכך השחוק
הקורא אליי ללא מילים "יהיה בסדר"
כאילו מושיטה אליי ידייך הכתותות
מנסה ליישר גבי השחוח
ואני מחבקת אותך אליי
לא ארפה ממך, בובתי
נמחצת בחיקי המחוויר לאיטו
נוברת בצפורניי בבשרך המוצק והקשיח
אני נופלת ארצה כפרח קמל
פוכרת ידייך בלא כוונה, בובתי האהובה
עילפון חושים, עיניי מתערפלות
מאבדת קצב נשימותיי
קולי נדום לעולם
גופי שמוט על הרצפה
שקט בחדרי חדרים
ואת לא תגלי רזי
תשזור שתיקתך הכואבת וצורבת ליבך
לא תדברי
ליבי קפא לא יפעם עוד
מתבוססת בדמי
והבובה תגן עליי
לא יאונה לי כל רע
כל עוד את מביטה מבטך הקר
בהבעה תמימה
לא תזעקי לעזרה
תשמרי סודי,
ביום מותי |
