הינך המוזיקה שמתנגנת כך,
מיתרים של קסם, הם שלך;
קשתות של מוזה עלומה,
כוכב מתחמש, שירה עמומה.
לבי מתנזל לו פתאום,
מכאב מוצקותו המוכרת;
זרמתו מתדפקת בחזי,
לפעפע אלייך שואלת;
גבירתי,
את היא השיר העתיק בעולם,
מילותיו הן האש, הרוח, הים;
חליליו גבעולי האברש בשדות,
הנבל - בדי ערבות בוכיות.
גבירתי,
הינך המיית תור וקרקור העורב,
קינתו של התן ויללת הזאב;
לחישת הנחש, טרטור הקרפד,
שירתך היא היער, יער-העד.
כל כאב ודמעה יימחו מפניי,
עת אחוש סרוח בעושר אדמתך;
וליטוף ענפייך מסרקים זרועותיי,
כי ייעפתי אנוח, אסמך על גזעך.
גבירתי,
שלך אני ובחיקך אשכב,
אנא, כסי ילדך הנאהב.
בכסות נוצות, במשק כנפיים;
בסהר ערפילי, מכסיף שמיים;
בגלי ים נוגסניים, מפסלים חולותייך;
בעלוות ירוקות עד, מצלות אדמותייך;
בחולות זהב, שרים את שירייך;
בארמונות ההרים, משכנים את נתינייך;
בשלג לבן, שוקט וזורח;
בדמעות גשמך, שוטף וקולח;
שלך אני ובחיקך אשכב,
אנא, כסי ילדך הנאהב. |