אני יושב בלידו אחד ממועדוני הלילה המפורסמים ביותר בעולם, אחד
המועדונים העתיקים והידועים אשר רוב עשירי העולם כבר ביקרו בו.
אני יושב ומביט במקום, מתרשם מהמנורות המרהיבות, מהאולם הגדול,
כניסה פה היא עם חליפה ועניבה בלבד, לא הבאת ישכירו לך בסכום
של משכורת ממוצעת של פועל ברחבי צרפת, לא שכרטיס הכניסה זול או
משהו כזה להיפך המחיר שלו מספר שרק מי שיכול ומאוד רוצה מגיע
למקום הזה, המקום מפורסם בכול הידועים אשר היו בו כל עשירי
העולם כוכבי הסרטים במאים זמרים מפורסמים כולם כבר היו פה,
חליפה ממוצעת פה עולה בן 1000 דולר להרבה יותר, אם היו מוכרים
רק את הארנקים של הנשים שמגיעות לפה היו יכולים להאכיל איזה עם
אפריקאי קטן במשך שלוש שנים. אני מביט בארוחה שמולי מלצרים
מרשימים מגישים לי אותה לי ולאיש אשר הביא אותי לפה, שותף?
חבר? מארח? אני לא בטוח מי מהם הוא ומי אני, האוכל מיוחד אבל
לא טעים שום דבר לא יכול לנצח צ'יפס טרי אם קצת בשר על האש אבל
הצלחות עוברות במהירות מנות, מנות קטנות כל אחת בטעמים שונים
ומשונים, מעל השמפניה נשפכת כמו מים, כל בקבוק עולה 500  דולר
אם הוא זול אבל לא ניראה שמשהו מתרגש מזה כאשר מגיע עוד בקבוק
לשולחן.

אני מביט בכל זה וסופר את הזמן אחורה לא יותר משנה אולי שנתיים
ולחלום על מקום כזה לא יכולתי, אני הייתי מאילו שכולם קינאו
בהם, אילו שרעיון אחד פשוט שלהם שינה את העולם, האמת הרעיון לא
היה פשוט ובאמת אחרי שהוא יצא העולם השתנה כמו שאיש לא העז
לדמיין לפני כן, אנשים יכלו לזהות אותי ברחובות כמעט בכל מדינה
שבה הייתי, הפכתי בין לילה מאלמוני מצונן, לאיש שניצח את
המחלות, כולם היו בטוחים שעשיתי זאת בשביל האנושות כמו כל חוקר
שהשקעתי בזה את כל הזמן שרק היה לי ואפילו יותר אבל אני יודע
שמה שעשיתי היה בשבילי, מה שלמדתי היה רק לאחר שנמאס לי כל
חורף להיות עם הנזלת הזאת שתוקפת אותי בעוצמה ואחרי שכל
הרופאים אמרו לי ללמוד לחיות עם זה כי כנראה שהאף שלי רגיש
ואין מה לעשות, אני החלטתי לקחת את העניינים בידיים ולתקוף את
הנושא מקרוב, בהתחלה לא ידעתי בכלל למה אני ניגש, סך הכל בחור
שסיים תואר לא מזמן במחשבים שבכלל רוצה ללמוד עכשיו ביולוגיה,
ומה הקשר בכלל אם יש ביניהם.

אבל אני הפעם שיניתי סדרי עולם, ולא לעולם בלבד שיניתי אלא
בעיקר לעצמי, אני שבקושי סיימתי את התואר הקודם בגלל עצלנות
מלמידה לקחתי את הלימודים בנושא הזה ברצינות מדהימה, לא למדתי
באיזה אוניברסיטה או משהו דומה אלא התחלתי לקרוא ולחקור לבד,
מצאתי שותף שגם התעניין והתחלנו לעבוד על הנושא, תקפנו אותו
שעות ביום וחשבנו עליו בלילה, עד שזה הגיע, הרעיון היה שלי
ובהתחלה הייתי בטוח שאני מטורף ואין סיכוי שהוא יעבוד, אפילו
לשותף שלי לא גיליתי מה אני עושה אלא רק הרחקתי אותו ממני כאשר
אני עובד איתו בימים ולבד בלילות עד שזה עבד, לא האמנתי בהתחלה
ועשיתי את אחד הדברים האסורים ביותר, הדבקתי את עצמי במספר
מחלות וכאשר גיליתי יום לאחר ההדבקה שאני בקושי זז הלכתי לבית
החולים שם הרופאים היו בהלם ממני הם אשפזו אותי מיד כאשר ראיתי
את המבטים שלהם שהם חוששים מהגרוע מכל. השותף שלי הגיע אלי עוד
באותו היום ולא הבין למה כל מה שאני רוצה ממנו זה שיביא לי
משהו מהמעבדה, הוא חזר אחרי שעתיים עם כדור קטן ונתן לי לבלוע
אותו, אני חייכתי אחרי שבלעתי אותו ונשכבתי לישון, הוא נראה לי
יותר לבן ממני אבל אני התחלתי לחוש איך התחנות בגוף עובדות, זה
היה נורא, זה היה איום הגוף שלי נלחם מלחמת חרמה והפסיד אבל לא
לחידקים שתקפו אותו הוא הפסיד אלא לכדור שבלעתי, הכאבים היו כל
כך נוראיים עד שהתעלפתי, כעבור שעתיים התעוררתי כאשר לידי
עומדים חצי מהרופאים של בית החולים מביטים בי בהלם, לא הרגשתי
שום כאב, להפך הרגשתי כי אני יכול לקום ולצאת לרקוד אם ארצה,
כל מה שהיה לי זה צינון קל, התחלתי להתרומם כאשר הרופאים מנסים
למנוע ממני לקום, אני סירבתי לעצותיהם והתרוממתי, הם היו בהלם
מכך שעמדתי על הרגלים ועוד יותר כאשר עזבתי בכוחות עצמי את בית
החולים, בערב כאשר הגעתי לביתו של השותף שלי למחקר הוא הביט בי
בפרצוף לבן לחלוטין, אחרי שהוא הכניס אותי הוא סיפר לי שכאשר
חטפתי את ההתקף הוא קרה לרופאים שאמרו לו שזה הסוף שלי בגלל
המחלות וממש בדקות הקרובות אני לא אהיה בין החיים.
נראה היה שהוא רוצה למשש אותי כאשר אני התחלתי לספר לו על מה
שעשיתי ועל הדרך שבא נרפאתי, הוא השתנק כמה פעמים בזמן השיחה
ולבסוף אמר שהוא חייב לישון על זה לילה כיוון שאין שום הגיון
במה שסיפרתי לו, אני הסכמתי אתו שאין הגיון ועזבתי אותו כאשר
אנחנו קובעים להיפגש שוב מחר במעבדה הקטנה שלנו.
כל זה כבר היסטוריה רחוקה ממני כאשר אני ממתין לתחילת ההופעה
במועדון, אני הוכחתי לו בהתחלה ואז הוכחתי לכל העולם כי זה
עובד, הוא ידע את הסוד והבין את הסיכון הנורא בכך שהסוד יצא,
סגרנו בינינו הסכם שאנחנו לא מספרים לאיש איך הדבר הומצא
ולמעשה שהוא כלל לא יהיה קיים, התרופה שהומצאה על ידי הייתה
הפתרון לכל מחלות העולם מצד אחד אבל יכלה להיות באותה צורה גם
כרוצח הגדול ביותר בעולם אם היא תיפול ליד הלא נכונה.

השולחנות נוקו מהפרורים האחרונים על ידי המלצרים החרישיים
הכוסות מולאו שוב בשמפניה יקרה כאשר התחילה ההופעה במועדון זוג
נערות חשופות חזה התקדמו לאור זרקורים וברכו אותנו בשירה כאשר
אחריהן כמות נכבדה של עלמים שרירים הופיעה והצטרפה לשיר הראשון
בריקודים, הנערות לבשו מעט מאוד ועיני הגברים בקהל פנו אליהן,
הבחנתי כי עיני הנשים בקהל פנו לכיוון עלמי החמד שפיזזו יחד
איתן. ריקוד רדף ריקוד ובניהן להטוטנים אשר זרקו כדורים באוויר
קוסם ומספר נוסף של מופיעים מכל הבא ליד. כמות הבנות והעלמים
גדלה מכל מופע יותר ויותר וכל אחת יפה מהשניה, המארח שלי נהנה
מההופעה כמו כל הקהל וכמוני ולאחר סיום כל ריקוד או מופע אחר
נשמעו מחיאות כף רבות מכל האולם. לבסוף אחרי שעתיים של ריקודים
מכל סוג אפשרי הסתיימה ההופעה והרקדנים והרקדניות נעלמו מאחורי
הבדים, הקהל החל לגשת לכיוון פתחי היציאה אולם אני והמארח שלי
נשארנו יושבים כאשר המלצרים דואגים לנו למשקה נוסף, כעבור דקות
אחדות התרומם המארח שלי וסימן לי לבוא אתו, הוא הלך לכיוון
המקום שבו נסגר המסך והזיז אותו, מנהל המקום היה שם וחייך
לכיוונו כאשר המארח שלי מציג אותי למנהל ולעוד מספר עלמות אשר
המתינו לידו.
אני חייכתי קצת נבוך למראה הנערות החשופות העומדות מולי אולם
הוא לא התרגש ושלח אותי ללחוץ להן יד לכל אחת, הם לקחו אותי אל
אחורי הקלעים והציגו אותי לשחקנים, השחקנים כמו רוב העולם
הכירו את פרצופי וניגשו אלי כמו שניגשים לכוכב קולנוע ידוע או
משהו דומה, לוחצים לי יד מנשקים נשיקה קטנה אומרים משפט נימוס
והולכים כדי לא להפריע לבא אחריהם, אני שיבחתי את ההופעה שבאמת
הייתה מהטובות שראיתי בחיי ולבסוף נותרתי להפתעתי רק אם בחורה
אחת וללא מנהל המקום או שותפי, היא חייכה אלי ומשכה אותי
לכיוונה, אני הבטתי בה והבנתי למה אומרים כי יש נשים מהצרפתיות
שלא תראה בשום מקום אחר, התיישבנו על איזה ארגז תאורה והתחלנו
לדבר הסתבר לי כי היא הייתה אחת היחידות שם שידע יותר משני
מילים באנגלית מה שגרם לשיחה שלנו להמשך יותר משני המשפטים
שבדרך כלל יצא לי לומר להם.

לא עבר זמן רב וכאשר ראיתי שמארח שלי לא מגיע הבנתי את הרמז
והזמנתי אותה לאחד מבתי הקפה, היא חייכה אלי חיוך תמים אבל
יודע וביקשה ממני להמתין כמה דקות, כאשר היא יצאה נדהמתי אפילו
יותר מהיופי שקרן ממנה ואחזתי בכף ידה ונשקתי לה נשיקה קלה,
היא צחקקה קלות, ומשכה אותי אל מחוץ למועדון, התיישבנו באחד
מבתי הקפה בפריז שם גם כן זיהו אותי מיד ומיד פינו לי מבלי
שביקשתי את אחד המקומות המשובחים ביותר שהיו להם, השיחה בינינו
המשיכה כאשר היא מספרת לי על עצמה ואיך היא הגיע למועדון ואני
מספר לה על חיי כאיש רגיל עד לפני שנתיים וכאיש העשיר ביותר
בעולם כיום אחרי התרופה, היא מתלהבת ומספרת לי איך גם היא
הבריאה במהירות ממחלה שהייתה לה ומוסיפה בצער כי אימא שלה לא
הספיקה לתת דוגמאות גם לפני שחלתה ולכן הכדור לא יכל לעזור,
אני הנהנתי בצער כאשר אני יודע כי מה שבעצם המצאתי הוא כדור
אשר מחזיר אותך למצב הבריאות שהיית בו ביום שבו נתת את בדיקת
הדם שלך למרפאה שלך, למעשה הסיבה הייתה שלכל אדם הותאם כדור
משלו אשר הותאם בדיוק לבדיקת הדם שלו ולכן כל מי שהיה חולה
בזמן ההמצאה לא יכל להיעזר בה אולם כל מי שהיה בריא כל שהיה
צריך לעשות זה לתת בדיקת דם שתישלח למחשב שלנו וכמעט מיד היה
מיוצר לו כדור אשר במקרה הצורך היה יכול להחזיר אותו לאותו מצב
בריאות שבו הוא היה כאשר נתן את בדיקת הדם.

השיחה קלחה והזמן עבר כאשר שאלתי אותה לאן היא רוצה שאני אקח
אותה, היא חייכה ושאלה " למה שלא תיקח אותי אליך" אני הבטתי בה
מוריד את העיניים שלי קצת, מבקש שלא תיעלב ומסביר לה שיש לי
היום שני חוקים פשוטים בחיי שעליהם אני שומר מכל משמר, החוקים
הללו מזכירים לי מי הייתי ומי אני היום בכל פעם שאני פועל
לפיהם. הראשון הוא שאני לא משקר, היא חייכה כאשר אמרתי לה את
זה אבל הפסיקה כאשר ראתה את המבט שלי שמרוכז בה שותק.
"כולם משקרים, פה ושם" היא אמרה לי, ואני עניתי "לא אני, אני
לא משקר כבר קרוב לשנתיים, אני מודה שזה היה קשה להגיע למצב
הזה, אני לא אומר תמיד את כל האמת , כיוון שלפעמים עדיף לא
לדעת, אבל לא תשמעי ממני אפילו שקר אחד" היא הנהנה לכיווני
"והשני?" שאלה.

"השני" עניתי משתתק לשניה "אני לא שוכב אם נשים תמורת כסף."
היא הביטה בי במבט לא מאמין "אתה חושב שאני..?" ניסתה לומר
כאשר השתקתי אותה בקול שקט "אני יודע שאת מקבלת כסף עבור כל
דקה שאת איתי, זה כלל לא משנה לי אם את מקבלת את הכסף ממני או
מאחרים, ברגע שבו את מקבלת איזה שהוא תשלום בעד זה אני לא עושה
את זה אתך." השתתקתי.
היא הביטה בי שותקת לרגע ואז אמרה כעובדה "אז אני לא מוצאת חן
בעינייך?"

אני חייכתי אליה מזיז את ראשי לשני הצדדים "את מוצאת חן בעיני
יותר ממה שאת מסוגלת לדמיין, אבל את החוק הזה אני לא אפר גם
בשבילך."
היא שוב השתתקה לרגע ואז המשיכה "אין דבר כזה, אין גבר שלא
שוכב אם אישה בגלל עיקרון כזה, הרי שכבת כבר אם נשים, נכון?"
שאלה אותי ואני עניתי לה "כן" ממתין להמשך דבריה היא חייכה
לכיווני "אם כך קנית להן מתנות פה ושם לא? " שוב שאלה. אני
המשכתי לחייך לכיוונה מביט ביופי הנדיר שמכוון אלי "קניתי"
אמרתי לה.
היא הרימה את ראשה בתרועת ניצחון "וזה לא תשלום?" שאלה.

"לא" עניתי לה, "מעולם לא קניתי למשהי מתנה על מנת שתשכב איתי,
מעולם לא ניסיתי למשוך משהי למיטה בעזרת מתנה מכל סוג שהו, מי
שבאה איתי למיטה באה בגללי לא בגלל ורד שהיא קיבלה ממני,
ולעיתים נדירות מאוד זה קרה שהיא באה רק לפעם אחת, וגם אז לא
הייתי קונה לה מתנה בשביל הפעם האחת." סיימתי.
היא הביטה בי שוב שותקת לרגע "ואתה לא תשבור את החוקים שלך
היום?" חייכה חיוך שמשך אותי אליה כמו מגנט "אפילו לא בשבילי"
המשיכה אם החיוך והעיניים שלה חודרות דרכי.

אני התרוממתי מהכיסא וסימנתי לה לבוא איתי שותק ומשאיר סכום
כסף על השולחן, המלצר הגיע אלי מיד וסרב לקבל תשלום כול שהוא
ממני ואמר שזה הכבוד של המסעדה שאני אכלתי בה, אני כבר הפסקתי
להתווכח על הנושא הזה שדי התרגלתי אליו ויצאתי מהמסעדה איתה
מסמן למונית לעצור, נכנסתי אחריה למונית ושאלתי אותה היכן היא
גרה, היא אמרה משהו לנהג הוא התחיל לנסוע, אחרי כמה דקות של
שתיקה הוא הגיע לאיזה רחוב בפריז וכאשר היא עמדה לרדת עצרתי
בעדה. "תרצי לבוא אלי?" שאלתי.

גופה שכבר התחיל לצאת החוצה נעצר וחזר למונית בחיוך ניצחון
כאשר אני ממשיך "רק לבוא זה לא אומר שנעשה אהבה, אני נהנה
להיות אתך זה הכל. היא נכנסה ואמרה לנהג לאן להגיע, שוב עברו
דקות ספורות עד שהגענו למלון כאשר אפילו בזמן שהמעלית עלתה לא
אמרנו דבר, לבסוף יצאנו מהמעלית ואני פתחתי לפניה את הדלת
למערכת החדרים שקיבלתי מהמלון, היא נכנסה פנימה ואז נצמדה אלי
ונשקה אותי בלהט כאשר אני מנשק אותה באותה הצורה, נמשכנו שנינו
לכיוון אחד מחדרי המיטות כאשר אני נעצר בכניסה לחדר בזמן שהיא
מושכת אותי פנימה, לאחר מאבק קצרצר היא עזבה את שפתי שואלת
בעיניה. "אני לא אוכל להתאפק אם אני אכנס אתך לחדר" אמרתי לה
"ואני לא רוצה לשבור את החוקים שלי." מבט של אכזבה עמד בעיניה
כאשר היא הסתובבה לכיוון המיטה "אז למה הבאת אותי לפה?" שאלה.
"אני לא יודע? " עניתי "אולי לא רציתי לישון לבד הלילה" היא
הסתובבה אלי "אז בו" אמרה והרימה את ידיה לכיווני.
"אני לא חושב שאני אוכל לעצור את עצמי, אם אני אבו" עניתי. "אז
על תעצור את עצמך" היא חייכה שוב את החיוך המדהים כלפי ונשכבה
על המיטה בתנוחה חתולית מגרה.
"את לא מבינה" אמרתי לה בזמן שנכנסתי לחדר והתיישבתי בקצה
המיטה.
"מה אני לא מבינה" שאלה מביטה בי בעיניה.
"את לא מבינה שאני חייב את החוקים האלו כדי להישאר אני" אמרתי
והמשכתי "עד לפני שנתיים ידעתי מי אני בדיוק, הייתי עוד אחד
מיני רבים עוד בחור שבוודאי מעולם לא היה רואה אותך אם לא
הייתי ממציאה איזה שטות..."
"איזה שטות" היא זינקה לכיווני "אתה עצרת את כל המחלות בעולם,
אנשים מתים היום רק מזקנה."
"בדיוק" אמרתי לה "זה בדיוק מה שאני מתכוון אני עשיתי משהו אבל
לא עשיתי את זה כדי להיות מפורסם, לא עשיתי זאת בשביל שאוכל
לשכב אם הנשים היפות ביותר בעולם, לא בשביל כסף או תענוגות
אחרות, עשיתי את זה בשבילי, עשיתי את זה ולא חשבתי על עף אחד
אחר באותו הזמן.
אז חייתי לפי מעט חוקים אז התחלתי עם הלא לשקר ועם הלא לשכב
תמורת כסף, כי אמרתי לעצמי שזה זול ולא בשבילך אלא בשבילי,
ואמרתי לעצמי שלא משנה אני אשאר אותו אדם, והנה המצאתי את
המצאת העולם כולם רוצים אותי, כולם אוהבים אותי, אבל מי אני?"
שאלתי. "האם אני מי שהייתי אז, האם אני עדיין אותו אדם, או
שאולי גם אותי קנה הכסף, או שאולי הגדולה. מי אני שלא אצטרך
לשלם למסעדות? מי אני שלא אוכל לדעת עף פעם אם הבחורה שאני
שוכב אתה שוכבת איתי, אם האדם. או אולי היא שוכבת אם הבחור
שהמציא המצאה, אם זה אם הכסף והמתנות, זה המוכר."

היא הביטה בי לא מבינה ממשיכה במבטא צרפתי "אבל אתה הוא זה
שהמציא ואתה הוא המוכר ואתה הוא גם האדם."
התרוממתי מהמיטה. והבטתי עליה, "האם תשכבי איתי גם מבלי שתקבלי
תשלום כל שהוא על הלילה הזה? האם תתני איתי אהבים בגלל מי שאני
ולא בגלל שיוצא לך משהו מזה?" שאלתי והתחלתי יוצא מן החדר.

היא שתקה בזמן שיצאתי ואני המשכתי לתוך החדר שלי נשכב על המיטה
רוצה לצרוח.
הזמן חלף ושמעתי רחש בכניסה, הרמתי את הראש וראיתי אותה כמעט
עירומה כמו בהופעה ,"זה לא משנה " אמרתי לה "אפילו שאת היופי
בהתגלמותו לא אוכל לשכב אתך, לא אוכל, לא כי הגוף שלי לא יכול
ומי כמוני יודע כרגע שהוא יכול, אני לא אוכל לשכב אתך כי האני
האמיתי שלי לא רוצה לשכב אתך."

היא התקרבה למיטה ונכנסה מתחת לשמיכה הרכה והחלה מלטפת אותי
בזמן שאני מזיז את ידיה, גופי הזיעה בזמן שהיא בשתיקה שולחת את
ידיה ומרגישה אותי, ואילו ידי עסוקות בבריחה מגופה העירום
השוכב לידי. עד שברחתי מהמיטה.
נעמדתי מחוץ למיטה כאשר אני רואה אותה מחייכת אלי, "ניסיתי
לראות אם אוכל לשבור אותך" היא צחקקה "אבל נראה כי אתה באמת
בחור קשוח, המיטה שם בחדר השני פנויה אתה יכול לישון שם ואני
מבטיחה לא להפריע לך שוב, ההפסד שלך". נשכבה על הגב והמתינה
שאצא מהחדר.

אני עמדתי מביט בה ביופייה לא מסוגל לזוז, רגשות נוראיים עולים
בגופי מונעים ממני ללכת לחדר השני "ואם שוב אבקש שלא תקבלי
כסף?" שאלתי מביט עליה, היא צחקקה, "את הכסף אני אקבל בכל
מקרה, אני לא מוכרת את גופי ואתה הראשון שאי פעם הסכמתי לעשות
אתו את הדיל הזה. למעשה במועדון ניסו כבר כמה פעמים לשלוח אותי
לשליחויות מהסוג הזה אבל תמיד סירבתי." השתתקה.
הבטתי בה "ולמה הפעם הסכמת?" שאלתי.
היא חייכה אלי שוב את החיוך הזוהר שלה "כי הפעם חשבתי שאדם
גדול כמוך יהיה שונה שאדם כמוך שהשקיעה כל כך הרבה בשביל
האנושות, לא הסכמתי בגלל הכסף, אפילו שאני צריכה אותו, הסכמתי
בגלל האדם שמאחורי הכסף" שוב צחקקה "והנה אותו אדם דווקא לא
מוכן לשכב איתי "המשיכה לצחוק.

הגוף שלי רעד בזמן שהבנתי את המילים שהיא אמרה, ואז התקדמתי
לכיוון המיטה, ונכנסתי פנימה לוחש, " ועכשיו אחרי שהתנהגתי כמו
אדיוט, האם עדיין תשכבי איתי?" כל מה ששמעתי ממנה היה צחקוק
קל.