וסימני המחיקה הם שוב בשחור,
רגש הפך זכרון עמום.
הכל חזר. חזר לחייו.
חיים, שלמעשה, אינם חשובים.
שוב אין איש סביב.
והוא נסגר... אל תוך עצמו.
מתמוטט אל תוך העבר, אל תוך אין-עתיד,
שורף גשרים, קובר רגשות,
מטביע את כל המסקנות בנהר של ייאוש.
כיצד יסתיים הסיפור הפעם?
לרעה או לטובה?
האם האל יעזור או שמא יקבור?
אולי הפעם הוא כאן לצמיתות.
הוא אינו עייף, אך כה חסר מנוחה,
או שמא, רק אולי, חסר תקנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.