כל יום מקבלת את החיים שלי במתנה
חיה אותם כאילו אין מחר
בולעת רוק חורקת שיניים
האדרנלין שבגוף מחקה את הנפש

נכנסת מתרסקת מתפרקת, חלקי שניות מרצדים מסביבי

האויר מנשב אל חללי גופי הפרוץ
שורק מחריד את חדרי ליבי

רוחי הנסערת, כמו ילדה מבועתת,
נשאבת מסתגרת בחדרון המחניק

אוספת חלקי, מאחה שברי נפשי
ממקום קודר מגרגר שבריק
נובט מחדש גרעין מהוסס כקודמו

מכוחות שכבר כלו מזמן, כפקעת שיבשו מאגריה,
צומחת מתחזקת אל מחר חדש שכבר הפציע

עם זיכרון נקי, פוקחת עיניי, נמתחת בתמימות של תינוק.
ובפנים כבר מדגדג לו, מתעורר, אותו הרחש הנזכר כמוכר...

רק המחר של היום מודע לגורלו שנפסק לו כהמחר של אתמול

והנפש שוב לוקחת את גופי לסיבוב
כלהבה מבליחה ומשרת מרצה מחסירים פעימה
משחקים בחיי כאילו אין מחר
כל יום מקבלת את החיים שלי במתנה