תן לי להמשיך לחיות לעד,
לא להיות כלואה בין שלד עצמותיי,
כאב אוכל כאב,
פחד אוכל שנאה,
תן לי להספיק הכל עכשיו,
למד אותי לעוף במוות,
או תן לי להמשיך לחיות לעד.
במבט אל השמיים אני מדמיינת אותך,
עוטף אותי ברחמים של פריחה,
פריחה שתגדל לי על הקבר החי.
אוחזת בצווארך, חזק, שלא אפול לתהום.
אבל אתה נותן לי ליפול,
ליפול למקום שאין בו רחמים.
אני לא רואה אותך,
אתה נעלם לי,
בין סבך של אהבה, נטול רגשות,
שחררת את נפשי, לעולם של אכזבות,
אך הדמעות לא משתחררות,
הן תקועות כמוני בעולם של שאיפות.
ספר לי שתיקותיך,
שאדע לא לבכות,
הראה לי את יופיי שלא אשרף בלהבות,
רחם עליי,
למד אותי לעוף במקום בו לא אמות לעולם. |
