עומדת מולי מבקשת מתחננת לאהבתי
כמו מריונטה בשבילי
את החוטים החלטתי לשחרר
לא, אני לא מוכן יותר
את מפחידה אותי.
את אומרת "אני אוהבת",
אני אומר "לא אוהב",
והעיניים שלך כבות אט אט
במהלך השיחה
ואני לא שם לב.
מתגונן
מפני מה?
מפני עצמי,
או אולי ממך, שחשפת את נשמתי.
עוזב...
את בוכה...
לא יכולה להמשיך לבד
ושוב,
אני לא אוהב,
את לא מבינה,
לא רוצה מריונטה
רוצה אישה!
15 שנה רציתי אישה,
ואת מריונטה שלי
גם את לא כאן.
היום מבין
מריונטה לא היית,
היית אישה, אישה שלי,
אלה לא היו סתם חוטים,
אלא חוטים של אוהבים, כאלו שמקשרים.
מכיר אותך היום טוב
סליחה אישה שלי
סליחה קטנה שלי. |
