כריס אמר לי שאני חכם, ושאני גורם לו להרגיש ממש טיפש לידי,
בהתחלה לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אחרי הכל, כריס הוא הבן
אדם הכי חכם שאני מכיר, ואם הוא אומר שאני חכם, אני בטח איזה
גאון במסווה.
"תגיד כריס, אתה מנסה להתחיל איתי או משהו?" תראו, זה לא שכריס
הוא הומו או משהו כזה, פשוט לא הצלחתי לחשוב על משהו יותר טוב
להגיד. "נו, כבר אי אפשר לתת מחמאה בעולם הזה?" הוא לא נראה
נבוך או עצבני. סתם, אמר את הכל בקול הרגיל הזה שלו, שבו הוא
היה אומר את הדברים הכי גאוניים. הוא אף לא ניסה להשוויץ בזה
שהוא חכם למרות שאני חושב שהוא ידע כמה חוכמה עצורה בראש הזה
שלו, עם סבך הקשרים שהוא קרא לו שיער. הוא סירב להסתפר, כריס,
הייתה לו תיאוריה שלמה למה כל שיערה היא חלק מהאישיות שלו וכל
פעם שאחת נופלת זה כאילו הוא מאבד קצת מעצמו. בגלל זה הוא גם
לא חפף יותר מדי, וגם לא ממש הסתרק, מחשש שתיפול לו שיערה. את
השערות שנפלו הוא היה שומר בקופסת נעליים ישנה שעליה היה כתוב
'האופי לשעבר של כריס'. כנראה שהתיאוריה שלו חלה רק על שיער
ראש, כי זה לא הפריע לו לגלח את הרגליים, "זה מה שהבנות מחפשות
היום" הוא קרץ לעברי בפעם הראשונה ששאלתי אותו על כל העניין.
"נמאס להן ממצ'ואים שעירים עם יערות גשם על הרגליים".
אף פעם לא ידעתי מה להגיד במצבים כאלה,  אז סתם הייתי ממלמל
"אמממ..." או "וואלה? נקודה יפה". היה לזה גם הנהון תואם ומבט
כנוע. אף פעם לא הבנתי ממש מה הוא מנסה להגיד.
היו לו המון תיאוריות, כל מני קונספירציות סבוכות על החיים
והמוות.
מה שנחמד בכריס זה שיש לו המון סבלנות להסביר הכל גם לאיטיים
כמוני, שעות הוא היה מדבר ואני הייתי פולט "אמממ.. באמת?"
במקומות המתאימים, המום מהחוכמה שלו, מהיכולות שלו להבין דברים
בדיוק כמו שהם היו ולהסביר אותם, שוב ושוב. הוא כל כך חכם
לעזאזל, הלוואי שגם אני הייתי ככה.

"על מה אתה מדבר כריס?" עוד פעם היה לי את המבט המזוגג הזה
בעיניים, ולי הוא קורא חכם, נו באמת. "אני מדבר עליך, טיפשון,
יש לך מושג כמה חכם אתה?" "אמממ... טוב, נו, אולי, קצת, למדתי
ממך..." אוי, אני בטח מסמיק, מה הולך פה?
"וחוץ מזה, אתה גם יפה..." והוא הרכין אליי את הראש השעיר הזה
שלו ונישק אותי. כנראה שהוא כן ניסה להתחיל איתי למרות הכל.
ידעתי.