הפצר בי כל  זעמך, אספוג אליי מלוא חמתך.
כי בגדתי בנופלי לציון והבאתי לתקומת חרונך.
תחתיך קול זועק חרטה ותפציר בו מלוא כוחך.
אבקש מחילה אך לא תסלח ויקצוף בסתר לבך.

חשק לבבי למצוא אח ורע, היה אשר זה היה,
כי צמאה נפשי לתת דרור לכאב ציפור בוכייה.
קול התקרב, התרפקה בו נפשי, וזה החיש בי לגעת.
ואמצא מענה בין כותלי לבבי לקול זעקה שגוועת.

הזר למולי, כיניתיו אז רע, כך התרתי כל רסן מפי.
בעיני בבועתו, דמותך בלבי, אף היית אתה לצדי.
כל צליל שהובא למול רע מזויף להתנגן לצדך ביקש,
אך הקול החש לא שרד את דרכו ובאוזן הזר התחרש.

כשסער הלבין, לצד הזר, יצאו מכאוביי עם קולי אל הדרור.
הזר השתתק, אז בשחר לבי, קול שלם מילא כולי אור.
שמרתי, שומרת, אשמור אמונים למען תשוב מחר אל דלתי.
תובנה נתעוררה בי כי היית ועודך שחר כל אהבתי.