|
שיר לה שיר אהבה גרמני
עם שלופן ודנקשן ושמאלץ
לב טובע בגשם מיטשטש עם הרוח
היא תקח אודם לחזקו מחדש
ומוריס בן התשעים, על כוס תרעלתו נחרט מצמוץ אחרון
(ב-26.1.1934) בידי צלב קרס שמן
היא תחלום על פצועי מלחמה
רחמים תמורת עוד פירפור
אך תדע שאין מלאכים בשמי ברלין
אפילו מוריס שלה רק לבן כהה.
|
|
|
נכון יש את
הרוסי הזה שאבא
שלו נהרג במכות
גרזן שהוא היה
בן 14? ושבגלל
זה הוא כותב
ספרים נורא
ארוכים כאלה?
וגם כמה קצרים
מצחיקים פה ושם?
וכולם אומרים
שהוא גאון
וכאלה...? נו...
פיודור
דוסטויבסקי או
משהו כזה...
אז הוא לא מפרסם
בבמה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.