היא מסתובבת ברחובות עם אוזניות הדיסקמן, תקועות עמוק בתוך
האוזניים, linkin' park בפול ווליום, אולי כך היא לא תשמע את
השדים שצורחים לה בתוך הראש. עיניים ירוקות, שפעם היה בהן
איזשהו זיק של שיגעון והיום הן סתם כבויות, ותלתלים אדומים
שקופצים לכל מקום אפשרי ולא קשורים לכלום. לפעמים היא עושה כל
מיני דברים פסיכיים רק כדי להרגיש נורמלית לכמה שניות. מזדיינת
בטלפון עם אדם שהיא כלל לא מכירה והזרות הזו מעולם לא הרגישה
נעימה יותר. החיוכים הפכו למאמץ גדול מדי, כל חיוך מלווה
בייסורים כה רבים. מנסה למלא את התהום הענקית, שנמצאת בלב בכל
מיני שטויות, שהיא קונה בדוכנים מזדמנים. החדר שלה כבר מזמן
נראה כמו המחסן של כאילו. לומדת כדי לספק אחרים, אף פעם לא
למדה איך לספק את עצמה. תמיד רצתה את מה שאין לה ומה שהיה לה-
לקחה כמובן מאליו. מנהלת שיחות סתמיות על כלום, כרגע זה הדבר
הכי ממצה שיש לה בחיים. עייפה כל-כך, רוצה לישון לנצח, רק לא
לחשוב עליו יותר.


I'm so fucking miss you