בשעות היום, בשעות הלילה, מהלך במיסתרים
לא מודע לחום השמש, לא לאור הכוכבים
לא מרגיש את צעדיי, כפות רגליי השחוקות
כבר לא מתנשף, כבר לא מסתובב כדי לראות

צועד בין אנשים, ברחובות, סמטאות וכבישים
חולף על-פני הרוח, החמסין והגשמים
מתעתע בעוברים ושבים אך בעיקר בעצמי
חופר במחשבותיי, מתחבט בהיסוסיי, משחזר את חלומי

אני
בתוך היממה
בתוך העלטה
לא מודע למה שקורה
רק לי
בתוך ראשי אני
כאילו אין דבר
מלבדי, שבא והולך

האם אמצא לי מנוחה, או שאהיה כבול לעד לרחובות?
האם תבוא הישועה, שתצילני מאימים ומזוועות?
לאן אלך ואיך אמשיך לנדוד, וכבר רגליי הן עייפות
אבל הכוח המניע לא מפסיק, וכבר אין התלבטויות

אני
בתוך הערפל
באור יום ובצל
רואה רק צללית עמומה
רק לי
בתוך ראשי אני
ולא זוכר אותך
שעה אחר שעה

חלום שחלמתי, סיוט שלא נגמר
מסתכל, מתבונן, מתוסכל ולא מאמין
מזוודה שארזתי, בין העיר והכפר
הירוק והאדום מתערבבים, ואין כבר שום דבר

רוצה להפסיק לברוח
אני
רוצה להחליט להפסיק לצעוד
רק לי
לא, אין לי כבר, אין לי כוח
אני
חושב שהצלחתי
אבל שוב זה בא לי
בכוח לא מוכר לי
מוכרח
להמשיך לנדוד