לכבוד הבגרות במתמטיקה קניתי מלאי חדש לקלמר שלי. עטים שחורים,
עט וורוד, מחוגה ומחשבון. אפילו קניתי עפרון בשביל השרטוטים.
ירוק כזה, סוג B2, שאני בדרך כלל רק משתמשת לציורים. ידעתי
שאחרי כל המרתונים והלמידה המרוכזת במשך שלושת החודשים
האחרונים אין סיכוי שאכשל. הגעתי לכתה בה היתה הבגרות, פתחתי
את הקלמר והוצאתי את העפרון.
את המחברת הגשתי לאחר כמה שעות, ריקה פרט לכמה חצאי שאלות
שאיכשהו שהצלחתי לפתור, ושירטוט מפורט ומדויק לכל שאלה שניסיתי
לענות. שיט. עכשיו אני אצטרך ללמוד למועד ב'. עוד פעם. נמאס
לי.
אימא, כמובן, לא לקחה את החדשות בצורה טובה וקרקעה אותי לסוף
שבוע. כמה נחמד.

היום יום ראשון. אני יושבת בכתה הסמוכה לזאת בה נערכה הבגרות.
יש לנו מבחן בספרות. לא למדתי. נו טוב, מה זה עוד נכשל בשבילי.
רק לא לספר לאימא. נמאס לי לשבת על התחת בבית.

עכשיו אני בכתה הסמוכה לזו שבה נערכה הבגרות במתמטיקה.
יש מבחן, אבל לי אין עפרון.


22/01/2002