שמונה שעות בעמדה,
ורק קולה של הדממה.
יללה בעלטה מהצד הירוק,
כמו סימן חיים רחוק.

יושב בעמדה מביט אל השמיים
מחפש, אולי אני אמצא כוכב או שניים.
בין שדה העננים אין סימן לאף כוכב,
גם הכוכבים ישנים עכשיו.

מחכה לציפצוף, שיתריע נגיעה!
או אז יגיע הסיור, שיודע אין על מה...
ובלי שום היגיון, ממש כמו בצבא.
פתאום משום מקום מגיחה נמיה
ובעקבותיה דולקת החוגלה,
מרדף שנעלם אי שם בחשכה
ואני כאן מרוצה, חלפה לה עוד דקה.

בין מחזה לחיזיון...
תוהה עד מתי ימשך הביזיון?
חודשיים לשחרור,
ובעמדה קבור.

יושב על הקצה, מחכה לגילגול המתקרב.
מקווה שזו הרחוקה, לא תשבור לי את הלב.

כתבתי בזמן שמירה, בבקעה, על גדר הגבול הירדני.