היא קנתה לי מתנה.
דובי שכתוב עליו "אי לאב יו".
זה באמת חמוד...
אבל אני לא ממש אוהב דובים.
אז לקחתי אותו בחיוך מבויש אמרתי תודה ונתתי נשיקה.
אחרי שהיא הלכה הסתכלתי עליו טוב טוב.
הוא נראה דיי עצוב...
כנראה שהוא ממש אהב אותה.
שמתי מעליו שמיכה והלכתי לישון.
מי רוצה לישון כשדובי מבואס מסתכל עליו?

בדיוק כשנרדמתי אני מתחיל לשמוע קול של בכי...
חשבתי שזאת אחותי - לאחרונה יש לה התקפים לא מוסברים של בכי.
אבל זאת לא היתה היא.
זה בא מהחדר שלי...
מתחת לשמיכה הרמתי אותה דיי מפחד והסתכלתי למטה.
ראיתי את הדובי בוכה.
הייתי דיי בשוק, התחלתי להרביץ לעצמי הרי לא כל יום אני מדמיין
שדובי בוכה בחדר שלי!
ואז הוא מתחיל לדבר ושואל אותי אם אני מפגר אז אמרתי לו שלא
ושאלתי למה הוא שואל אז הוא אמר שאני מרביץ לעצמי...
אז אמרתי לא שאני ממש לא מפגר אבל מה שבטוח שאני פסיכי.
הוא שאל למה ואמרתי לו שאני מדבר עם דובי וזה לא בדיוק
נורמלי...
"אהה" הוא אמר "אז זאת הבעיה... טוב, אם אתה לא רוצה אני לא
אדבר איתך."

פחדתי שהוא יעלב כי אחרי הכל עד לפני שניה הוא בכה אז אמרתי לו
שאני רוצה לדבר איתו.
שאלתי אותו למה הוא בכה.
הוא אמר שהוא נדלק על החברה שלי והיא עזבה אותו, וזה ממש מבאס
אותו כי היא הראתה לו את כל הסימנים שהיא רוצה אותו כמו היא
עשתה לו עיניים ומיששה אותו וכל הזמן דיברה עליו...
אמרתי לו שלא נורא, שכל הבנות משחקות ואז זורקות ושלא ידאג,
שהיא באה לכאן הרבה אז הוא יוכל לראות אותה.
(בעיקרון אם אחד מהחברים שלי היה אומר לי שהוא נדלק על החברה
שלי הייתי מפוצץ אותו במכות אבל זה דובי ואני לא מרביץ לדובים
- זה משהו עקרוני...)
היה לי עצוב לראות אותו ככה אז ניסיתי לשפר את ההרגשה שלו נתתי
לו מספר תמונות שלה, מזגתי לו בירה וראינו קצת כדורגל.
הוא סיפר לי שאיפה שהוא גר פעם הוא היה ה-שחקן שלהם... אבל אז
קלטו אותו וחתמו איתו על חוזה - הוא חשב חוזה להיות שחקן
בדוביסטר אבל במציאות זה היה היה בדוביסטור בתור מוצר.
הוא שאל אותי מאיפה יש לי את התמונות שלה אז אמרתי לו שאנחנו
קצת בקשר אבל זה לא משהו רציני, שאין לו מה לדאוג...

- קול של מצפון - אז קצת שיקרתי אז מה? הדובי שלי דלוק על
החברה שלי מה? אני לא אעזור לו?!

בסך הכול אני אוהב אותה אבל זאת אשמתה שהיא קנתה לי את הדובי
הזה, אם היא לא היתה קונה אותו הוא לא היה אוהב אותה וכל זה לא
היה קורה.
אני והדובי הפכנו להיות חברים ממש טובים והכרתי אותו לכל
החברים הכי טובים שלי וגם הם אוהבים אותו.
הוא באמת אחלה של דובי.
לחברה שלי לא אמרתי שהוא יודע לדבר ושמרנו את זה בסוד.
ואז זרקתי אותה.
היא שאלה למה אז אמרתי לה שהיא מפרידה ביני לבין החברים שלי.
היא שאלה אם אני פסיכי אז אמרתי לה שממש לא.
היא הלכה... זה לא ממש הציק לה, כבר ממזמן זה לא אותו הדבר בין
שנינו.
אבל היא באמת הפרידה ביני לבין הדובי, שנינו רצינו אותה ושנינו
חברים טובים אז החלטתי לזרוק אותה ולגמור את העניין.

יום למחרת אני חוזר הביתה ואני מתחיל לדבר לדובי.
"יו אל תשאל איזה יום מטורף היה לי, אתה שומע?"
ואז לא היה תשובה...
גם הדובי לא נמצא...
ואז אני קולט מכתב.
"באתי להביא לך את הדברים שלך, אבל לא היית בבית והדלת היתה
פתוחה אז נכנסתי, שמתי את הדברים שלך ולקחתי את הדברים שלי."

ואז אני פתאום קולט.
הדובי התחמן הזה...
הדובי המנמנמנמנמנמנמנמנמנמניאק הזה!
הוא תכנן את זה מההתחלה.
הוא ידע שהוא מתנה בשבילי והוא ידע איך הוא יחזור אליה.
הוא השתמש ברחמים שלי!!! הוא ניצל אותי!!!
הוא חיכה שאני אזרוק אותה בגלל שזה מפריע לחברות "המושלמת"
שלנו...
יו איזה מניאק! אני בחיים לא מקשיב יותר לדובים!

עכשיו אני יוצא עם מישהי אחרת ממש שווה, ממש חמודה ועם זוג
משהו בסט... (זוג עיניים...).
כבר הבהרתי לה מהתחלה שאני לא אוהב דובים ושאם היא רוצה להשאר
איתי בקשר היא חייבת לנתק כל קשר איתם, היא אמרה סבבה כל עוד
אני מתרחק מברביות.
שאלתי אותה מה קרה ומסתבר שהברבי שלה עשתה לה תרגיל מלוכלך כמו
שהדובי עשה לי.
שנינו הסכמנו לתנאים וגם החלטנו שאנחנו לא נכנסים לחנויות של
צעצועים - רק ליתר בטחון...