לפעמים אתה מרגיש שאתה במבוך.
אתה מנסה למצוא את היציאה ומסביבך רק קירות גבוהים,
נראה שאין שום דרך להגיע לאנשהו.
לא משנה לאן, העיקר להגיע לאן שהוא.
למקום שבו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, בלי להיות כלוא.
לפעמים בזמן שאתה במבוך, אתה מקווה שיבוא מישהו שיעזור לך.
אולי לא שיראה לך את הדרך החוצה, אלא סתם יהיה שם איתך,
שידבר איתך, יקשיב לך, או אולי סתם יראה שאכפת לו.
לפעמים אתה תזכר באלה שכן רצו לעזור לך בתחילת הדרך,
אבל חשבת שאתה תסתדר לבד.
פגעת בהם, סתם ככה, כי לא היה לך משנה.
לפעמים אתה תצטער על זה,
לפעמים אתה תתפוס את הגודל הממשי של המבוך.
תבין שהסיכויים לצאת ממנו הם קלושים.
לפעמים אתה תרצה למות לפני שתגיע ליציאה, כי אתה לא תאמין בה.
לפעמים זה ישגע אותך לשמוע על אחרים שמצאו את היציאה בקלות
כזאת.
לפעמים אתה תרצה שהיא תהיה שם איתך, סתם ככה, שתלקק לך את
האוזן.
אולי זה לא יעזור לך להגיע ליציאה של המבוך, אבל לפחות כבר לא
תהיה לבד.