אני לא מאלה שנוטרים טינה, אבל אני זוכרת שאבא אמר שאני פשוט
מטורפת.
אם אפשר הוא היה אורז אותי ודוחף אותי לקרטון ממנו יצאתי, אבל
בגלל שאני גם ככה תמיד חוזרת אז חבל על המאמצים. לא זוכרת איך
זה התחיל.
מה בסה"כ עשיתי? קצת סבון כלים עוד לא הרג אף אחד.
וחוץ מזה - הכל באשמתו, כי זה בכלל התחיל כשבטעות נכנסתי באמצע
שהוא והמזכירה הכוסית שלו עשו דברים מאוד חשובים ,שהיו יכולים
לגמור עלי אם רק הייתי חושבת על לספר עליהם למישהו, בייחוד
לאמא. חבל, אני דווקא אוהבת אותה, לא מגיע לה להתייבש בזמן
שבעלה דופק כוסיות בלי לירוק לעברה טיפת יחס.
אז החלטתי שצריך לסדר לה מישהו.
לפני שתטעו ותחשבו כמה טובה ורחמנית אני - ראוי לציין כמה
דברים לפני שאתחיל:
האהבה הכי גדולה שלי היא לשנוא אנשים. אבל ממש לשנוא. למעשה,
חוץ מאמא שלי ומעוד כמה אנשים בודדים שאפשר לספור על יד אחת-
אני שונאת את כולם.
אה, ותוציאו גם את הכלבה של שכן שלי מהעסק כי היא ממש מותק. לא
אכפת לה בכלל מה עשיתי או מה הרסתי (שוב), היא תמיד שמחה לתת
בי ביסים שמשאירים סימנים יפים לחמישה ימים בדיוק. אח"כ הם סתם
משתלבים בצבע הכחול-סגול שלי ממילא.
וגם את המורה שלי למתמטיקה שהבטיח (אני עדיין לא יודעת אם הוא
היה רציני או שהוא סתם הכניס לי רעיונות לראש) שאם אני אתן לו
לבוא אלי הביתה קצת לפני סוף י"ב ו...טוב הבנתם- הוא יגיש
אותי על מאה. עוד נשארו אנשים נדיבים בעולם הזה.
בכל מקרה - חוץ מלשנוא אני לא טובה בשום דבר. אולי חוץ מלהלחיץ
את האבא הדופק-כוסיות שלי.
אז זהו, חיפשתי לאמא מישהו חמוד שישמח אותה קצת .היה קשה אבל
בסוף הצלחתי לשכנע מישהו לבוא איתי הביתה ולראות את האמא
המקסימה שלי.
רק אחרי שהוא שתה את כל הגולדסטאר של אבא ואכל את כל השוקולדים
שהיו לנו בבית (הוא טען שזה מחרמן אותו וחרמנות מאריכה לו את
החיים) -הבנזונה הבין שלא מדובר בשתי יצאניות שמחפשות לקוחות
אלא בסה"כ בילדה קצת יותר מדי מתחשבת ובאמא בודדה שעדיין לא
חזרה מהעבודה - הוא חטף קריזה וכמעט רצח אותי. הוא צעק שבחיים
שלו הוא לא הושפל כל כך. מוזר... ואני חשבתי שבעצם העובדה שהוא
בכלל הסכים לבוא לפה טמונה ההשפלה, אבל לכו תבינו מבוגרים.
הרגשתי נורא לא נעים ממנו. מסכן... כולו שיכור ומושפל, וחרמן
בטירוף מהמשאית שוקולד ששכבה לו בבטן, וגם אישה לא יצאה לו
מזה. אז בשביל שאני אוכל לזקוף לזכותי כמה מעשים טובים, לקחתי
אותי לחדר של אבא ואמא ודחפתי אותו על המיטה הבודדה שלהם. לא
בכוח, אלא בצורה הכי עדינה שיכלתי. באמת שריחמתי עליו.
הוא לבש חולצה מכופתרת, ורק בגלל זה היה מגיע לו כל העולם.
חולצות עם הרבה כפתורים, שלוקח שנים לפתוח - הן הכי מחרמנות.
הוא היה קצת המום מזה שלקחתי את העניינים לידיים, ועוד יותר
המום כשהידיים עברו עמוק עמוק לתוך התחתונים שלו, ואז הוא פשוט
התחיל להתחרפן מאושר ולהתנהג כמו איזה ילד שלא זיין בחיים שלו
,שזה התחיל להגעיל אותי. מוזר, הוא דווקא נראה טוב, אבל לא
יכלתי לסבול את השמחה הזאת שנחתה עליו ודחפתי אותו החוצה. גם
ככה אמא היתה אמורה לחזור.
אחרי שהוא הלך הרגשתי כל כך גועלית על שנתתי לו ללכת ככה
שפשוט הקאתי את הנשמה שלי במשך ארבעים דקות. ארבעים דקות ישבתי
כמו מטומטמת על הברכיים, רוכנת מעל אסלה ומקיאה את כל מה שנכנס
לי לגוף בשבע עשרה שנים שלי.
כשכבר הואלתי בטובי להפסיק להישפך לביוב, זה התחיל לחלחל אלי -
אני מפגרת לחלוטין.
אפילו זיון קטן לאמא לא הצלחתי להשיג. כמה בכיתי כשקלטתי את
זה.
היה לי נורא עצוב להסתכל במראה ולראות ילדה שיודעת רק להקיא
ולבכות.
הבנתי שלמרות כל הסימפטיה שניסיתי לסגל כלפי עצמי במשך השנים -
אין טעם להמשיך ולסבול.
לקחתי את האולר שאבא קנה לי והתחלתי לחתוך כל דבר שנראה לי כמו
וריד. מוזר, חשבתי שכל העניין הרבה יותר מהיר.
מסתבר שצריך לחתוך ממש הרבה עד שנעלמים באמת.
יומיים אח"כ התעוררתי בבית חולים ,מחורפנת לגמרי. אפילו למות
אני לא מצליחה כמו שצריך! אוף. כמה דפוקה אני יכולה להיות?!
אמא המסכנה ישבה לידי ולא הפסיקה לבכות, אבא היה עסוק בלקבוע
פגישות עם המזכירה שלו, ורק אני הייתי נורא חסרת אונים ופתאום
תקפה אותי בחילה איומה אז קמתי לשרותים וכבר כמעט שנכנסתי
לתנוחת ההקאה הרגילה שלי אבל אז גיליתי שאחת האחיות שכחה
בשרותים בקבוק ענק של סבון כלים. הצחיק אותי נורא שהיה כתוב
עליו באותיות גדולות "לא למאכל" .
מי הדפוק שינסה לאכול סבון כלים?
עבר שבוע. מסתבר שגם סבון כלים לא טוב מספיק בשבילי.
אמא עדיין בכתה, אבא הביט בי בתקווה שאין תקווה ושאחת האחיות
תיכנס ותודיע על מותי בעוד מספר שניות, ורק אני הייתי (שוב)
נורא חסרת אונים.
איזה סיפור מסריח.
בסוף החלטתי לא למות עכשיו, גם ככה עוד לא הספקתי חצי מהדברים
שרציתי להספיק.
גדלתי, ואני ממשיכה לנסות למצוא חן בעיני אנשים ,מקווה שאחד
מהם יצליח לאהוב אותי ואולי גם יחבק אותי וינשק אותי על המצח
גם כשאני אהיה ממש מעצבנת, ויקח אותי ללונה פארק ליום שלם של
כיף, ואולי אפילו יזמין אותי לפגוש את המשפחה שלו ויתגאה בחברה
המוכשרת וה...
טוב, על מי אני עובדת? אין הנחות בעולם הזה, וצריך לעבוד ממש
קשה בשביל להרוויח קצת יחס מאנשים.
אני כנראה אצטרך להמשיך ולחכות.
אני גם לא זוכרת איך זה נגמר, אבל אבא סיכם בזה שאני פשוט
מטורפת.
אם אפשר הוא היה אורז אותי ודוחף אותי לקרטון ממנו יצאתי, אבל
בגלל שאני גם ככה תמיד חוזרת אז חבל על המאמצים.
וואלה. | 