נוסע. חושך מסביבי והכביש חלקלק.
יורד גשם וכל המים מתנקזים לביוב בצידי הכביש.
אני לא רואה את הכביש.
אני לא רוצה להפעיל המגבים על המכונית על מנת שאני אראה.
חזרתי מהמסיבה הארורה ההיא של קרובי משפחה רחוקים, אותה מסיבה
בה אתה יושב בצד לא עושה כלום, אומר שלום לדודים שאתה לא זוכר
את שמם ומחייך בלי הפסקה למרות שבא לך להוציא סכין ולתקוע
בראשך. מחכה לרגע המתאים על מנת לחמוק בלחש, בלי שאף אחד ישים
לב. פתחתי את דלת המוסך והוצאתי את המפתחות. נכנסתי
למכונית...

אני ממשיך, בעיניים פתוחות ומרוכז בכביש אך לא רואה כלום. מידי
פעם שומע רעש של מכוניות נוסעות בנתיב השני. אני מדליק את
המוזיקה ומחליף ערוץ אחר ערוץ.

מוציא סיגריה ומעשן, בועת עשן אחת אחרי השנייה. אדים מכסים את
הזגוגית, איך איני רוצה לנקות אותם כי אז אני אראה את הכביש.
סיגריות זה לא באמת ממכר, אתם יודעים. אני רק מעשן אותם בשביל
הכיף.

ממשיך לנסוע ועוצר. יוצא מן המכונית ונכנס לקיוסק. קונה בקבוק
ונכנס למכונית. שותה. אני כבר לא שם לב מה קורה מסביבי וקובר
את הרגשות שלי עמוק עמוק ומחליף אותם באותה הרגשה עצומה של כוח
ושלטון.
העיניים נעצמות והגוף מרפה מעצמו. המכונית מאטה,
                 רעש של חריקה.