לעתים אני צופה בך אוחז בי. מחזיק בי חזק ואיני רוצה להתנגד.
אם תאמר דעתך עלי תהיה היא מלטפת ומילה במקומה מונחת. אני רואה
את מילותיך ושומעת כל הברה כמו רוקדת היא על אזורים רגישים
בגוף, ולא נותר לי אלא להקשיב.
אתה מדבר על רכות וחום שנמצאים בי. ומכניס מילה של קור לכל
משפט. לאט אני מבינה שלא תמיד טוב לך ושיש בי מקום שצריך
להשתנות.
וכשידיך משוטטות להן בין רזים כמוסים, שנתונים רק להן, אני
שותקת. הכנות שלך פוגעת במקומות הרגישים בדיוק חד של יד
מאומנת. כשנשימתך לוחשת לי כנות שכזו, צופה אני מפינתי שלי,
בעודי מתפתלת ומתגמשת לרצונך העקלקל.
אני לוגמת אותך ומלקקת שפתי בעת מעשה. ושפתיך- ריחן כשל צוף
שזה עתה נטעם.

לעתים אני צופה בך אוחז בי. נוגע בי ברגישות ועדינות ובדמיוני
אני ילדה קטנה ואתה מפחד שמא תפגע או תיגע בדרך שתבריח אותי.
אבל אני דווקא מתקרבת ומחכה לשמוע עוד. מחכה לעוד מגע ואף פעם
לא מספיק לי.
אני תוהה לגביך. לא כל סוד עובר דרכי למרות ששפתי חתומות.
לפעמים אני חושבת שראיתי אותך, ילד קטן פטפטן וחופשי. לפעמים
אני חושבת ששמעתי דבר סוד. ואז, דרך מבט אחד בפניך, נזכרת שוב
כי אתה כמוס לי.
לעתים אני שומעת אותך קורא לי. מרגישה שאני צריכה לאחוז. ואני
נוגעת ברגישות וזהירות שלא להזיז אף שערה ממקומה. ואתה פוסע
אחורנית. שפתיך סגורות ורק חיוך שקט מצטייר עליהן. איני בטוחה
אם כך סיפרת סיפור או שזו שתיקה מפורשת בלבד.

לעתים אתה מביא לי מתנות- פיסות בד קרועות ובהן שלל דוגמאות
וצבעים. כל פיסה מלאה קצת בך, לקוחה מתאים שונים בגופך. אני
תופרת פיסה פיסה ומגלה כל פעם עוד קצת. מה עוד תספר לי? ומה יש
עוד לדעת? האם גם אני צריכה להסתיר ממך?

רק תאחז בי ואיני רוצה להתנגד. תלטף ותלחש רגש באותה נשימה ולא
אעזוב לעולם.
אל תעזבני.