לאיציק


הספר חזר אליך, וקרע (ואולי יש חיות) בו.
כמו טביעת ידי העילגת
רשומה בו מעכשיו.

ואולי זו תשובה לא נכונה
של תלמידת כיתה א'
לכל אותן הרשומות הגדולות
המודפסות מכניות קצובה קצובה
ומרוקנת תוכן מאותיותיו הקטנות.
קרע חי, מעשה ידי אדם.

אבל הקרע מביט בי בעיניו החומות
(פני המכורכמות משתקפות באישוניו),
ראשו המתולתל מבזיק גיצי זהב של סנה בוער,
סנה שהוא מעשה ידי אדם
(צורב מילות ספר כמעט מת),
והקרע מחייך אליי,
אבל שקר בו! שקר בו!
- - -

מוחי חוגג נוראות את ימי זקנותו העייפה והבזויה,
ועיניי חושבות להיות שולחות אצבע דקה אמיצה
 - "מורתי, למה יצאה מדינת הגמדים למלחמה?"
עכשיו באה לה שעת מותי.
שלג צונח קלות ונערם על סופת החול שבחורב.