שושקה בן-חוחים / פשר השרב |
ניצבת נערה
קמלה, אחרונה.
שמש יוקדת עת פניה נידמו
אכולות יאוש, קנאת הטוב,
קנאה חסרת פשר ומכאוב.
עת לאהוב.
שדה - סנה בוער,
סוף קיץ יבש,
על גג תכול שמיים
ניצב עלם
צומק צימוקים במרחב הדממה.
פניו מועדות לחמת השממה.
ובשדה - ניצבת נערה.
תמוז ה'תשס"ד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|