שושקה בן-חוחים / מעוף ציפורים |
עוד מעט ואבוא ואכרע
אל סיפך הגנוז,
מעמקי הוויה
עוטפים את פנייך.
שערי הקצר מחכה,
מחלפים סואנים בעיניי
שמייך, שמייך...
שמי
מלאו ציפורים נודדות.
בעגת נערים אדומה
אכלכל צעדי הבאים
לשלום ולחסד.
רחמים.
עוד אבוא ואכרע
נטולת צוואר
להגביה בו אלפי מחשבותי
העירומות מכל.
ואת,
כי תצאי אלי אז,
עוטה ריחות לבנים של כל מאורותייך,
התקבליני
אלייך?
אי שם, אייר אולי סיוון, התשס"ד כמובן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|