שושקה בן-חוחים / תחינה אחרונה |
של אורות לבנים נפתחים,
הטומן בחובו עולם ומלואו
של שדות נפרשים בדהרה מול שולי עיניים גדולות
אל חוויה אין-קץ
של תוך תוכי תוכה של
רוח
חודרת את נשמתי.
הריח המתוק הזה
של אורות לבנים נפתחים
המביא עימו ערפילי בהלה.
החוגג בדמי.
החוגג על דמי עולמי זה
האומלל.
הריח המתוק הזה
הלופת את נשמתי.
ראי נא מה מצאתי, נשמה דואבת,
פרח מצאתי, אדום,
באדמת הסלעים הקשה.
חוטי תכלת של שמים מצאתי.
ואת -
שותקת? אינך מאמינה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|