הערמונית הזאת יפה נורא. שער ג'ינגי עיינים חומות יפות כאלה.
ותג שם שאני לא יכול להפסיק להסתכל עליהם.
איך אפשר לעבוד ככה? אני לא יכול להתרכז בכלל. זהו, אחרי הלקוח
הבא אנחנו יוצאים להפסקת צהריים ואז אני מזמין אותה לצאת...
"אפשר לעזור?" אמא צעירה וילד קטן בן שנתיים, שלוש לכל היותר.
היא מושיבה אותו על הדלפק והוא מתחיל לשחק עם הקשים.
"איך הארוחת ילדים?" מה? את באה לראות סרט, הצגה, לאכול באיזה
מסעדת גורמה? ארוחת ילדים זה כמו של המבוגרים רק יותר קטן
ושמח!
"מצויינת." שקרן מצויין! זה מה שאני. היא פונה אל הילד. לא, אל
תעשי את זה. בבקשה, לאאא!!!
"מה אתה רוצה חמודי?" איזה טעות.
"שוקולד!" הזאטוט מחייך, מעיף את הקשים וסופק כפיים. אני מנסה
בזריזות לפנות מהדרך כל דבר שהוא יכול לתפוס אבל... לא,
המגשים. בונק! "שוקלד!" בונק! הוא צוחק, הוא מכה די חזק עם
המגש יחסית לילד כזה קטן.
"זה לא יפה חמודי, תבקש סליחה מהדוד." מה סליחה? תקחי ממנו את
המגש המחורבן. בונק! אני מצליח במהירות לחטף לו את המגש מהיד.
"עכשיו, מה אתה רוצה לאכול? אה, מתוק." לפני שנייה עשית בדיוק
את אותה טעות!
"שוקולד!" מחיאות כפיים.
"שוקולד זה לא ארוחת צהריים." כן, כי לילדים בני שלוש ממש אכפת
מה מוגדר או לא מוגדר כארוחת צהריים.
"שוקולד!" צחוק, אושר.
"בסדר, אני אקנה לך שוקולד אחרי האוכל. אבל מה לאכול?" איזה
מזל שעכשיו שתיים בצהריים, יום חול ואין אף אחד בתור והיא
יכולה לעמוד שם עם הילד הקטן והמעצבן שלה ולבזבז כמה זמן שהיא
רוצה.
"שוקולד!" אולי זה כל מה שהילד יודע להגיד?
"לא שוקולד!" יופי, זה מאוד בוגר.
"חביתה!" טוב, לזה לא ציפיתי.
"אפשר רק המבורגר או שניצל."
"אה אה!"
"תקבל צעצוע. לך תביא לו איזה צעצוע ואז הוא יירגע." אני כמו
אדיוט הולך וחוזר עם כל הצעצועים שיש.
"איזה אתה רוצה חמודי, רוצה פיל?"
"לא פיל!" הפיל על הרצפה.
"רוצה ג'ירפה?"
"לא ג'ירפה!" הג'ירפה ליד הפיל.
"רוצה דב נמלים?" דב נמלים? איזה מין ילד ירצה דב נמלים? מה גם
שלפני שנייה הוא פסל את הפיל ודב נמלים זה די דומה.
"לא דב מלמלים!" הוא אפילו לא יכול לבטא את זה, את רוצה שהוא
יישחק עם זה? הדב נחת די קשה.
"רוצה נמר?"
"כן נמר!" למה לא הצעת לו את החיות השוות כבר מההתחלה?
"יופי עכשיו יש לך נמר, מה אוכלים?" הן אף פעם לא לומדות. לא
משנה כמה פעמים אמהות ישאלו את הילד שלהן מה הוא רוצה לאכול,
הן אף פעם לא יבינו שהן צריכות להזמין את לבד כי הרי בכל מקרה
מה שהוא לא ייבחר בסופו של דבר הן יצטרכו להכריח אותו לאכול את
זה...
"גלידה!" לפחות הוא מחדש מידי פעם.
"גלידה? רצית שוקלד."
"שוקולד!" היא נופלת למלכודות שלו כמו טירונית.
"טוב, תביא לי ארוחת ילדים עם שניצל." ברוך השם.
"מה לשתות?"
"מה אתה רוצה לשתות חמודי?" רגע, תני לי לנחש...
"שוקולד!"
"מוטי, בוא תסיים איתם פה. אני יוצא להפסקה."