יום נוראי, כל היום על הרגליים, מנקה פה, מכין שם, עכשיו סתם
תקוע מול הקופה וזה עוד יחסית טוב. ומוטי הזה, הוא לא עוזר לי
בכלל, רק טעויות הוא עושה. מוטי, אני בכלל לא יודע אם קוראים
לו מוטי...
"אפשר לעזור?" נערה צבעונית עומדת מולי ומביטה עלי במבט שמדגיש
את הרייקנות בראש המחומצן שלה. בכלום שמסתתר מאחורי זוג עיינים
ירוקות יפות ואני נאלץ...
"אני רוצה ארוחת המבורגר." ארוחת המבורגר, הא? מה, מאלה עם
הלחמנייה והצ'יפס והשתייה?! אני מנסה לדחוף את הציניות בחזרה
לכיס.
"כן, כמעט בכל הארוחות יש המבורגר. לאיזו ארוחה בדיוק את
מתכוונת.
"זאת שעולה 27.90..."
"טוב."
"מה יש בה?" אהה! המבורגר וכאלה...
"יש המבורגר של 90 גרם, שתייה וצ'יפס."
"נראה לי שאני אקח אותה." מה באמת? איזה אושר! זאת הרי בחירה
כל-כך חשובה ומשמעותית...
"את רוצה להגדיל אותה בשקל?"
"ואז היא תעלה  28.90?" איינשטיין, רואים עליה שהיא לומדת חמש
יחידות מתמטיקה...
"כן. היא תעלה 28.90."
"אז אולי אני אקח את זאת שעולה 28.90." אולי תיקחי את הרגליים
הדקיקות שלך ותעופי מפה לפני שהראש שלי או שלך יתפוצץ!
"זה לא אותה ארוחה."
"אז מה ההבדל?" הכאב, הסבל...
"שאחת זה כמו ה27.90- רק עם הכל יותר גדול חוץ מההמבורגר וההיא
שמההתחלה עולה 28.90- זה הכל אותו דבר חוץ מההמבורגר שהוא יותר
גדול."
"ואם אני רוצה את הכל יותר גדול כולל הההמבורגר?" מה הכל יותר
גדול? את לא תיגמרי את זה בחיים.
"אז תיקחי  את הארוחה של ה-28.90 ותוסיפי שקל ואז תקבלי הכל
יותר גדול."
"ואז זה יעלה לי 29.90?" לא, אני לא עובר את זה עוד פעם!
"כן."
"לא חשוב, אני בכל מקרה לא אצליח לגמור כל-כך הרבה אוכל."
ידעתי.
"אז איזה ארוחה את רוצה?"
"את ההיא של ה-27.90 ב-28.90 אבל עם שניצל במקום המבורגר." אני
לא מאמין!
"השניצל זה בכלל ארוחה אחרת לגמרי היא עולה 26.80  ו-27.80 עם
הגדלה." הנה חסכתי לה חישוב.
"זה יוצא יותר זול מה-27.90." מסתבר שהערות טיפשיות לא חסכתי
לה, אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות ולתקתק את ההזמנה שלה
במהירות, לפני שהיא תספיק...
"טוב אז אני רוצה את השניצל עם ההגדלה של ההמבורגר וטבעות בצל
במקום הצ'יפס והשתייה באותו גודל." מה? את מקשיבה לעצמך בכלל?
"אני מצטער כבר הכנסתי את ההזמנה שלך למחשב, ארוחת שניצל
מוגדלת. עכשיו מה תרצי לשתות?" אהה, טעות למה בכלל אמרתי לה
שיש אפשרויות?! הייתי צריך לתת לה קולה, כולם שותים קולה.
"אני רוצה מיץ." אה, יופי הפעם היא ידעה בלי בעיות מיוחדות.
רגע, איזה מיץ?
"איזה מיץ?"
"אהם... קולה?"
"קולה זה לא מיץ." למה אמרתי את זה? מה אכפת לי בכלל הייתי
יכול לתת לה את הקולה ולשתוק אבל לא אני והפה הגדול שלי.
"אז לא קולה."
"מה כן?"
"לא יודעת." זה בסך הכל שתייה מחורבנת קחי כבר משהו ותשתי את
זה.
"טוב אני מביא לך קולה. הנה הארוחה שלך. זה יהיה 27.80."
"אתה יודע מה, תעשה את זה ארוחת ילדים."