בפינה חשוכה, יושבת לה ילדה
ילדה עצובה ובוכיה
מתעלמת מכל אחד
היא רק רוצה להיות לבד
כל דמעותיה כבר עשו שלולית
אבל היא לא יודעת איך להפסיק
התקרבתי אליה, רק כדי לשאול.
"שברו לי את הלב, זה הכל".
היא נראתה כסוף העולם
בבגדי אבל, לא כמו כולם
"זאת פעם אחת, את תתגברי,
לי זה קרה, זה לא בלתי אפשרי".
"אתה תהיה מוכן לעזור?"
"בטח, בשבילך אני אעשה הכל".
מאותו היום היא הייתה כבר שונה
אין עוד ילדה עצובה ובוכה
דבר כזה אי אפשר לגזול
לא לעשות כלום אני לא יכול
עוד לא הבנתי איך זה קרה.
"עזוב אל תשאל, היה מה שהיה".
מהיום זה אני והילדה
זאת לא הייתה החלטה ממש קשה
לב נשבר אפשר בחזרה לתפור
אבל צלקות אי אפשר להשאיר מאחור.