כשאני רב עם אחי, אבא מתעצב: הוא משתקף בו.
לא אומר לו שאני יודע זאת, הרי יכאב, אף אותי אוהב -
אין אהבה דומה לרעותה. רבות הן ברוחו -

הרועה הצאן קרב אל הבאר ומתבונן: אדם קטן, עמל
ובו תופת גועשת, כל ימות העולם נותנות בו עצמן,
מעוותות ומחליקות כנחל
כך לו אחי, בי רואה אבותיו.

יקרת לי מאוד, אבא -
למה זה תבוא עלי בצללים זקן הים הנבט מנפש אודיסס?
ענני אבא. בנוטשי המשמר, רוח תרחף מעולם אחר. הרי
נאמרו הדברים. די להם, נשכחו:
ואחרי ככלות הכל תרדוף אותי בחלומות, נולד ממני.
וכי אכיר אותך? ענני.