|
מחוגי השעון מתקתקים באימה
אך לזמן אין כל משמעות
תיק תק, תיק תק
כמו מסרים שמשדרים לה למות
לוקחת צעד, ועוד אחד
הסוף נושף לה בעורף
פרח יפהפה שנבל טרם זמנו
הפך קורבן לצינת החורף
בפנים חיוורות וחסרות הבעה
צועדת על הכביש הקר
יורד גשם והיא יחפה
לבה הולם ונסער
הבזקי אורות מציתים את עיניה
אף מצמוץ אחד לא תסגיר
דמעות של ייאוש מציפות את פניה
חונקות את לבה השביר
פנסי משאית מתקרבים לעברה
אישוניה צרים באימה
רק כתם של דם על הכביש השחור
ינציח לעד את זכרה. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.