מתוך חשיכה עטוית נוזל מזין הגחנו.
אוקיאנוס של קהות.
קורי החלום האחד
מתפוגגים לאיטם
לטובת החלום החדש,
הדוקרני.

כתמי צבעים
נעים ללא הרף
קולות ותחושות; מערבולת מטורפת
כאבים ומצוקות בלי זמן, בלי קץ
רעב אלים.
רעב.

צורות מתהוות,
היד, שלומדת לתפוס, להגיע;
צמא לגעת, לראות, לחוש
דברים רכים, קשים, נעימים, פוצעים
קולות מתוקים, קולות חריפים.
פינה של שולחן -
כאב בלתי נסבל, שסוף אין לו.

דברים מתעצבים, נפתחים, נפקחים
החלום מתמצק, מתגבש אט.
קירותיו - אנשים.
ויהפוך נשכני
ושיניו - רצון.

שטפי אש לוהבת, מתוקה-חריפה
שירת קנאה יוקדת, מרירה
ומרוץ תאווה מיגע.
אין מנוחה לרגע, אף לרגע!
מושיטים ידיים, נוגעים באחר
לומדים כלל ועוד חוק
חלונות נפתחים,
אך הקירות - מתעבים.

לא פוסקים לרוץ - חלילה! - לנו אומרים.
וכאב צעדינו - לא כאב של חלום עוד.
רגעים נדירים של חסד -
קרע בין עננים, בחורף קודח.
חילוף העונות - מהיר כמרוץ תאוותנו
והנה, כבר התחלנו כמשים:
החלום, שאז נפקח,
מתקהה,
נעצם תחת כובדה של האחריות
ואיתה, כתמיד, נגע המרירות.

התמזל מזלנו - עצרנו להביט
וראינו חלום כחלום, ומנגינתו - פלא זך,
טעמו טעם הנצח הנפלא, קסום!
לא התמזל - המשכנו לרוץ,
סומאים - רגעים של טעם הם כל עולמנו.

רצוצים, נחפש ממתקים ללא הרף,
שינינו  ברקבונן ייסרונו.
דואבים, שבורים,
נזחל על ידיים פצועות לקו הסיום
ואת נישמתנו
ננפח.

ומתוך החשיכה
נגיח שוב,
קהים וחלשים.
הנזכה הפעם, לזה הפור?
הנקיץ אל זה הנצח הקסום?
הניפקח אל זה החסד
או כשוטים נטבע שוב
בזפת
של מסלול המירוץ...