ברגע שהוא אמר לה "אני אוהב אותך" הוא ידע שהוא עשה טעות, אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר כדור לאקדח
או כסף לכספומט, ככה זה עם מילים: ברגע שזה בחוץ - זה בחוץ.
הוא התעלם מכל חוק כתוב אפשרי ומכל מוסכמה חברתית של השבט
הזכרי לדורותיו. אם היו שומעים על זה באגודת הבנים הסודית שהוא
משתייך אליה - ואין גבר שלא משתייך לאגודה שכזאת - כבר היו
מנדים אותו מזמן בבושת פנים, אפילו שהוא היה עדיין טירון
במערכות יחסים. יש דברים שפשוט אי אפשר לסלוח עליהם.

זה נכון, שעוד לא לימדו אותו את זה, אבל הוא היה צריך להבין
בעצמו, שבאהבה, כמו בפוקר, אתה צריך לשמור את הקלפים קרוב
לחזה, והפנים שלך צריכים להישאר קפואים גם כשיש לך "פול האוס",
שאתה כבר מת להוריד אותו. אחרת מה שקורה זה, שאתה נותן ליריב
שלך את היתרון (הפסיכולוגי לפחות) ואת השליטה במה שהולך לקרות,
כי אתה לא יודע אם גם לו יש קלפים טובים או שהוא סתם מבלף.
מעכשיו, המשחק כבר לא בידיים שלך.

במקרה הזה הוא דווקא נורא השתדל לשמור על פני פוקר, ולהשאיר את
ה"אס" הזה קרוב לחזה. אבל הוא היה חרא של שחקן פוקר. הוא גם לא
כל כך אהב פוקר, כי בפוקר אתה תמיד משחק נגד. במשחקים אחרים,
אפילו שאתה אולי לבד, אתה משחק ביחד. כמו ברמי למשל, כשאתה
נעזר בקלפים של מי שמשחק איתך ויש לך עם מה לעבוד. הוא באמת
הרגיש הרבה יותר נוח עם רמי. ברמי, ברגע שיש לך משהו, אתה יכול
מיד להוריד אותו לשולחן ואין צורך להסתיר שום דבר. ככה הקלפים
פתוחים וגלויים לעין. אף אחד לא חושש לעשות טעויות שישחקו
לידיים של השני, ואז גם אין סיבה לבלף ולא צריך להעמיד פנים.
(האמת היא שכבר די נמאס לו מכל המשחקים האלה).