חריקת בלמים צורמת מאחוריי
אך אין שם דבר מלבד ערפל
יושב בחוץ, חצי מסומם
יורק ושוב מקלל
קור כלבים פה בחוץ, אבל לי לא אכפת
קר לי יותר מבפנים
שום דבר בעולם לא נותר לי כמעט
כולם מסביב משקרים
אנשים בורחים אל מציאות מדומה
חיים בבועת אשליות
למה שלא אברח גם אני
ואוכל כבר בשקט לחיות
המציאות עגומה וכך תישאר
אם אנשים לא יפסיקו להכחיש
אבל מצדי תעשו כרצונכם בעולם הארור
אני נשאר מסטול על הכביש
אז החלטתי היא נחרצת
מחכה למכונית
שתשים את הקץ לחיי
זה עדיף מלשבת דפוק ואומלל
ולשאול את כולם
עד מתי?