הסיפור שלי זעזע אותו אבל הוא היה צריך לדעת. הרי בכול זאת
בזכותו התחלתי להאמין שוב פעם בגברים. לפניו מאז ומתמיד חשבתי
שתפקידן של הנשים הוא לספק את צרכיהם המיניים של הגברים...
"איך בכלל התחלת להאמין בזה?" הוא שאל אותי יום אחד ואני תמיד
עניתי לו: "יום יבוא ואתה תדע..." וכמו שהבטחתי, אותו היום
הגיע.
הגבר הראשון בחיי הוא זה שניפץ לי את החלום על "האביר על הסוס
הלבן". כול כך סמכתי עליו והייתי בטוחה שמה שהוא עושה צריך
להיות ככה וכל גבר הנמצא בתפקידו עושה זאת...
רק לאחר בערך שנתיים, אחרי שכמעט כול לילה ולילה הוא היה לוקח
אותי למקומות נטושים ואומר לי שהוא ורק הוא מראה לי את היופי
שבקיום האנושי ושאני לא ארגיש ככה עם אף אחד, חוץ ממנו... אחרי
שאותם שנתיים שלא הייתי מודעת למעשים שלו גיליתי שמה שהוא עושה
לי זה אסור, שאסור שאבא יגע ככה בבת שלו וינצל אותה מינית...
ואני ידעתי שכול זה קורה באשמתי. הרי אם רק הייתי דוחה אותו או
מתלוננת עליו או שמדברת עם מישהו, המצב שלי לא היה מתדרדר כול
כך, לא היה מדרדר למצב שבו מכרתי את הגוף שלי בשביל כסף, כסף
שהייתי מביאה לאבא שלי כדי שילך לחפש לו זונה ללילה....
וככה זה נמשך כמה וכמה שנים, הייתי שוכבת עם לקוח ומביאה לאבא
שלי את הכסף כדי שימצא את סיפוקו אצל מישהי אחרת... עד שיום
אחד ניגש אליי בחור בערך בגיל 20 ולקח אותי למכונית שלו, נסענו
ונסענו ואז הוא עצר את המכונית... הוא אמר לי שהוא מכיר בחורות
מהסוג שלי ושבדרך כלל הן לא עובדות בשבילן אלא כדי לפרנס את
מישהו, ואמר שהוא רוצה לעזור לי... מהשיחה שלנו הבנתי שכדי
למצוא את "האביר על הסוס הלבן" אני צריכה לעזוב את ה"עבודה"
הזאת, ולעבור לגור כמה שיותר רחוק מאבא שלי ומהבעיות שלו.
ועכשיו, אחרי שעברו 6 שנים, שאותם ביליתי ברכישת השכלה ובחלום
שיש בעולם גברים שלא צריכים מאישה רק שתספק את צרכיהם, אלא
אישה שתאהב ושתהייה אשת שיחה נעימה לבן זוגה...
אבל אני לא מתחרטת שסיפרתי לו את הסיפור שלי ואולי אני אדע ככה
שאולי נגזר עליי להתהלך על פני האדמה ביגון, ובתחושת אהבה שאף
פעם לא באה על סיפוקה....