יושבת על ספסל של עיריית ירושלים ב"בוצר" במרכז העיר.
חריקת אוטובוס נשמעת בעמימות ממקום ישיבתי.
העצים בגן הנחבא כל-כך יפים וגבוהים, ועליהם מרשרשים מדי כמה
דקות, כשמתגברת הרוח. וכשהיא שוככת, משתררת דממה מרגיעה בגן.
ליד הורדים האדומים כל-כך והגזומים ביסודיות יש ריבוע-אבן,
שדואג להודיע על שם התורם הנכבד מארה"ב, שמקדיש את הגן באהבה
לתושבי העיר. יש שמש של סתיו, רוח של קיץ, ריח של חורף ופרחים
של אביב.
אבא בגיל מבוגר משוחח עם ילדתו הבלונדינית ברוסית ומצביע בידה
על עורב גדול ויפה, שמנתר בין המתקנים הצבעוניים. הילדה
הבלונדינית מתגלגלת מצחוק ואביה מחבק אותה חיבוק קלילי ואוהב.
סבתא מטיילת עם נכדה. נראה שהיא אספה אותו מוקדם מבית הספר
ושניהם אוכלים ארטיק. הילד אוכל את הארטיק מבלי ללכלך,
וכשגומר- שם בפח את העטיפה מבלי שצריך לומר לו זאת.
לאט ובשקט מצטרפת לעורב הבודד להקה שלמה של עורבים שחורים
וגדולים, והם מלקטים מהרצפה שאריות במבה ולחמניות.
זוג צעיר לבוש שחורים אוכל מנת פלאפל ושותה פאנטה לימון. הם
יושבים על הקרוסלה ואם תסתובב הקרוסלה יהיה קשה להבחין מי הוא
מי. שניהם לבושים שחור, לשניהם כובע מוקפד ולשניהם חולצה לבנה
מגוהצת.
חתול עובר ליד העורבים והם מפנים לו דרך. האיש השחור צוחק,
כשהחתול מביט בתאווה בפיתה של אשתו. כשהם קמים והולכים, אני
שומעת שהם מדברים בנינוחות.
הנכד מתנדנד לבדו על הנדנדה והסבתא שלווה.
גמלאים חובשי כובע ברט מטיילים לאורך הגן עם סוודר עבה עליהם.
יש רוח קרירה, שמש מאירה וחמימה ויונים הומות ממרומי העצים
העתיקים.
האבא המבוגר מוציא מקטרת מכיסו ומדליק אותה. הילדה הקטנה עומדת
מולו ומשחקת עם רגליה במחטי האורן היבשים שעל שבילי הגן.
סטודנט עם קלסר גדול ושקית של קרביץ מחפש משהו או מישהו בגן,
מסתכל על העצים וחוזר על עקביו.
זקנה עם עקבים ותיק של גברת מהלכת לצד בעלה, כנראה, שלובש מעיל
דקיק של מישהו, שכנראה היה פעם בחור נאה.
מסוק של משטרה מרחף בשמי העיר וחג כמה סיבובים. כל עוברי הגן,
חוץ מהסבתא השלווה, מרימים ראשם כשהמסוק חג מעל הגן הקטן.
יש ריח של מקטרת ושל ארטיק לימון, וצעיר שהבריז מביה"ס שוכב על
הדשא עם דיסקמן משוכלל, שצלילים רועשים בוקעים ממנו, עושה
שיעורים או סתם כותב משהו.
והכל כל-כך שלו. ורגוע. ואולי קצת חלומי, כי לא שומעים רעשי
מכוניות בשעה הזו במרכז העיר.
והסבתא צוחקת כשהנכד מחליק בעמוד המתקנים, ונושקת לו על מצחו
כשהוא שב ויושב לידה.

שבתי לאותו מקום לפני כמה שבועות, אך ה"בוצר" לא היה אותו
"בוצר" ומרכז העיר לא היה אותו מרכז העיר.
כל "בוצר" במרכז העיר הוא שונה וכל יום שעובר רק גורם לו
להיראות יותר ויותר כמו חלום, אשליה או כמו מילים שכתובות על
דף.