זיוה אפטר / תני את ידך |
עמדנו מול יום נעלם
נשכח מאיתנו
מצב העולם.
רציתי לשיר לך
את עצמי
מתוכי להביא
מילותיך
לדבר בשפתך
עד כלות
לאבד עצמי
בתוכך,
ומולך נעלמתי דום
ונותרתי מביט בעינייך
וברדיד מסתורין
התעטף מבטך
וזווית חיוכך
לא פתרה חידותיך.
פסענו בחול הרך
תל-אביב אדמה בשקיעה
גמגמתי דברים
חסרי טעם
עדיף היה שאשתוק
ואתן זאת לים
למלא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|