|
ירדנו לחוף תל-אביב
עמדנו מול יום נעלם
נשכח מאיתנו
מצב העולם.
רציתי לשיר לך
את עצמי
מתוכי להביא
מילותיך
לדבר בשפתך
עד כלות
לאבד עצמי
בתוכך,
ומולך נעלמתי דום
ונותרתי מביט בעינייך
וברדיד מסתורין
התעטף מבטך
וזווית חיוכך
לא פתרה חידותיך.
פסענו בחול הרך
תל-אביב אדמה בשקיעה
גמגמתי דברים
חסרי טעם
עדיף היה שאשתוק
ואתן זאת לים
למלא. |
|
|
חרגול, עורך
משנה ובועז רימר
טסים בכדור
פורח.
פתע מודיע
הטייס: עקב משקל
עודף אנו בסכנת
התרסקות, נא
היפטרו מחפצים
מיותרים.
חרגול משליך
סלוגן, ומסביר:
יש לי הרבה
כאלה.
עורך המשנה
אומר: יש גם
הרבה כמוני,
וקופץ החוצה.
בועז מביא נוגרה
לחרגול, משליך
גם אותו ואומר:
היה לי אחד יותר
מדי מאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.