ניק דרייק מן הרדיו הישן מספר שנולד לא לאהוב אף אחד, יש אנשים
כאלו. היה יכול להיות יותר טוב אם אף אחד לא היה אוהב אותם
בחזרה. לא עובד העניין הזה, תמיד אלו אנשים נאהבים, אנשים
ששוברים את הלב לא כי הם רוצים - כי הם לא יכולים אחרת. כי הם
נולדו לא לאהוב אף אחד. יש אות במצחם - לא אות קין, אות ניק,
שהוא אות נסתר. אם רק היה מוצג בראש חוצות היינו יודעים להזהר
מהם, לעקוף בתנועה רחבה כאשר אנחנו רואים אותם ברחוב, לא לנסות
ולהעמיס עליהם את משאותינו, את רצונותינו, את הצורך הזה להיות
אהוב, לדעת שבלכתך בדרך ובשכבך ובקומך יש אדם החושב עליך,
בעגלה ובזמן קריב.
בתיק יש קצת כסף מזומן, חצי כריך טונה מאתמול, מקולקל כבר
כנראה, ולמינציה של צילום דרכון, רק שני העמודים החשובים,
תמונה צבעונית שמועברת לשחור לבן, נגטיבים מודגשים של עיניים
שקועות. עומד עם גיטרה בדרלינג ביי סידני, התיק המדובר על הגב,
נרתיק הגיטרה הקרוע על הרצפה, שלושה דולרים מושלכים עליו,
רומזים לבאים על בדידותם, על הצורך שלהם בחברה. שלושה ילדים
יושבים על הבטון קרוב קרוב, ילדים אוסטרלים כאלו, בלונדינים
וחסרי דאגות. אמא שלהם לא מחפשת אותם, היא לא דואגת. לא יאונה
להם כל רע. כשיגמרו לטייל ולחקור יחזרו אל המרפסת שם היא יושבת
עם שתי כוסות דאקירי ובחור אחד שהם לא מכירים.
הילדים מסתכלים בגיטרה. הגדול נראה בן שבע, אולי קצת יותר. יש
לו שיער ארוך ודק, מסתיר לו קצת את העיניים. הוא מעז להתקרב
ולבקש שיר ילדים. מנגן את השיר אבל לא בטוח במילים, הילדים
עוזרים, שרים בשלושה קולות שונים, צוחקים, הולכים בלי להשאיר
אפילו סנט. אישה מבוגרת מתקרבת מהצד, מניחה שטר של חמישה
דולרים על הנרתיק, והולכת. אחרי כמה שניות מסתובבת חזרה, מרימה
מטבע מן הנרתיק ולוקחת איתה. עודף.
כמה שבועות אחורה, שלושה ילדים כאלו רק יחפים יותר ונקיים פחות
בחווה במקום רחוק. גוחן לעשב חלקת ירקות אורגנים, הם משתובבים
בחלקה ליד, משפריצים זה על זה מתוך בקבוקי מים, צחוק מתגלגל
מתוך חולצות קרועות. הקטן ניגש, מציע בקבוק. שותה את הכל.
אחרי שהילדים הולכים, מכוון את הגיטרה מחדש, מוריד חצאי טונים,
מתחיל לנגן ניק דרייק. אישה אחת צעירה נעצרת, מתיישבת על הספסל
ליד, מכסה את עיניה בכף יד אחת עם סימן כוויה ישן. רואה את
שפתיה נעות למילות השיר. מסירה את היד, מסתכלת. כנראה רוצה
לחבק.
ניק דרייק מת, בודד, אות ניק על המצח. יש אנשים שלנצח לא יאהבו
אף אחד. מכניס את הגיטרה לנרתיק, את הכסף לתיק, הכל על הכתף
בדרך חזרה.
לאן? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.