גוף כבד חוסם את האוויר בפתח
ומחנק הולם את החנות והבגדים
מוכרת מסתובבת בחשאי
מבט קריר ננעץ בזגוגיות עגולות
של משקפיים יקרים.
הגברת הכבדה דורסת
את מרבד ה-welcome
וחונה אצל המרצפות הנקיות שבפינה.
"צריכה עזרה?" שומרת המוכרת על אופי מדוד
"אני לדבר רק שפה קצת" משתנקת האורחת
ובוחנת שמלת מלמלה לבנה.
המוכרת מפנה את מקומה וניגשת לעזור
יד נשלחת אל חולצה שחורה קצוצה בקצותיה החדים
"זה יפה" אומרת הקונה ומעווה את הפנים "בשביל הבת".
המוכרת עוזרת ומוציאה מכנס כבד אפור דהוי מידה גדולה.
הקונה מחייכת, חושבת לצאת, אך רואה שמלה
אדומה נהדרת מפלוש, קצרצרה רחבה - מתאימה במידה.
היא חוטפת ומשווה לגופה. המוכרת מפנה מבטה
מבושה. הגברת מתארגנת מהר וכבר ניצבת אצל המראה.
כתפיה רחבות ומידותיה כה עבות
אך הצליחה להדחק אל בין הכפתורים.
"אני קונה!" מזדרזת להכריז
לבל יחטפו ממנה את שמלת הפלאים. באין רואים
צוחקת המוכרת הדקיקה צחוק כבוש
ושולחת ידה אל התלוש.
הקונה הנרגשת משמינה מהנאה
וגונבת מן החנות כל יסוד של קנאה.
ושוב - קשה לצאת ללא אותו מחנק
והמוכרת מתעלפת על כסאה עם צ'ק חדש.