מבט שחור בעניו
סערה מתחוללת לה בחוץ
גשם זלעפות שוטף את החלון
ומבעד לו מטורפת רצה
מבט מאושר בעיניה מרחף

הסערה מכה, חמים ומוגן
יושב לו בתוך הצריף הקטן
בואי, היכנסי הוא צווח
אך מרוננת לה היא לרוח
מכה בה הסערה לפתע חיש

מרימה את גופה והוא מוותר
עין אפלה מביטה בו מבחוץ
עין הסערה אפלה וחשוכה
ובוהה הוא בחזרה מבלי למצמץ
מכיר ויודע חוזקה ותבוסתה

מבט אפל מאין שחור משחור
מלאך נורא הוד שנפל משמיים
קורע ותולש כל אשר בדרכו
ולבסוף מתרצה לו, השמיימה חוזר
מתיר אחריו שובל של הרס, בוקר חדש

זורחת לה השמש מתפזרים העננים
זריחה מרהיבה באופק כבר הפציעה
גופה מיותמת מוטלת לה על העשב הרך
נחה לה, עינייה מזוגגות שואלות
ועל פניה חיוכה המת עקום בשאלה

ומבעד לחלון מביט הוא בזריחה
ומבין בקלות הוא את חיוכה