"וואו, אם היית בלונדינית וגבוהה יותר, מה הייתי עושה לך"
אמרת, ודפקת אותי. סתם ככה. כי הייתי כנועה. כי הייתי נוכחת.
זיינת לי ת'צורה בלי רגש, כמו שמזיינים זונה, רק שהייתי עם
פחות נסיון ויותר בחינם.

הלוואי שתתאהב.
הלוואי שתתאהב בבחורה יפה, בלונדינית, גבוהה. הלוואי שתהיה
מאושר איתה. שתעביר איתה את הזמן בנעימים, בשדה פורח, בינות
פרחים ופרפרים ושמיים כחולים. והיא תאהב אותך בחזרה, והיא
תמצוץ לך עם רגש, ממש שם בשדה. ותאהב אותה כל כך שאפילו לא
תעיר לה באמצע דברים כמו "קצת יותר ואקום".
תהיו שם רק אתה והיא והזין הגדול שלך, שכל חייך סבבו סביבו
לפני שהיא הגיעה. תשכב שרוע, ידייך פרושות על הדשא ולא תשים לב
לעיקצוצים הזניחים של החרקים בגבך. תתמסר לתחושת העונג שאהובתך
מעניקה לך. תרים לרגע את ראשך להביט בה, ותסתנוור - ספק מהשמש
העומדת בשיפולי השמיים, ספק מיופיו של שיערה המבהיק. תניח לרגע
את ראשך חזרה על האדמה, תחייך לעצמך, ותשוב להביט בה,
בבלונדינית שלך.
ולפתע, רומס את פרחי השדה, משטח את רגבי האדמה, יופיע מאחוריה
בשעטה מכאנית מכבש בטון. עוד לפני שתצליח לעכל את המחזה, יטפס
המכבש במהירות על רגליה הארוכות. היא תוציא את הזין שלך מהפה
ותזעק לעזרה, אבל לך לא יהיה מה לעשת פרט ללחזות בשברי השניה
בהם מכבש הבטון משטח את אהובתך. דמותה ההיסטרית תפרפר מעלייך
בחוסר אונים, תדמע בשאריות ההכרה שנותרו לה, ואתה תקפא תחתיה.
כשיתעוררו בך האינסטינקטים לברוח, כבר יהיה מאוחר מדי. מכבש
הבטון יצמיד אותה אלייך, ותרגיש איך נועם הקרבה לגופה החשוף,
החלק והחמים הופך ללחץ פיזי עצום המטפס אט אט מכפות הרגליים אל
הברכיים ומעלה. רטיבות הדם שלה ושלך תשטוף את קצות עצבייך לפני
שהם ימעכו אל המסה הכוללת של הבשר המשותף המרודד.
מכבש הבטון יאט, ורק יאריך את שניות הזוועה. צעקות הבהלה, הכאב
והיאוש של אהובתך לא יחדלו עד אשר ריאותיה לא יקרסו תחת צלעות
שבורות. בליטות שדיה הזקופים על ירכייך יהפכו בין רגע לבליטה
יחידה של גלגל מתכת עצום-משקל. הבעה של סבל שתתקבע על פניה
מכוסות השיער של אהובתך תכער אותה, אך גם זו תיעלם אט אט
בקולות של פיצוח גולגולת. ראשה שקודם נע בכזו חיוניות מעל
מפשעתך כעת ישבר על אותה המפשעה הכלואה. הלחץ יעביר גלי כאב
מייסרים שלא ידעת כמותם במעלה גבך.
לאחר חירחורי מנוע אחרונים יעצר מכבש הבטון. גוויית אהובתך
המשוטחת ומה שנשאר ממך יהיו מרוסקים כבצק-בשר רך תחת מערוך
אדיר ממדים. היא, ופלג גופך התחתון יהיו לא יותר מאשר יריעה של
בשר מדמם, פולטים את חומם האחרון טרם ינוחו תחת גלגל המכבש
כחומר אורגני מת לחלוטין.

ומה אז? אז אתה תישאר בחיים. שארית-אדם מצולקת על כיסא גלגלים
שמשתינה בעזרת צינורות. אתה תבכה ימים ולילות, ותשחזר תוך
ייסורים את אותן דקות שוב ושוב בדמיונך, ותרצה להחזיר את מה
שאבד. אבל יש דברים שברגע שאיבדת אותם, אי אפשר להחזיר.
זה מה שלימדת אותי בדרך הכואבת, חתיכת חרא מזדיין.