מאוד נוח לי להיות כרוכה אחריך.
נתונה לשרירות לבך, להאשים אותך בקפריזות שלי, בעצבות שלי, בזה
שאני תקועה במקום.
אבל אני עוזבת את כס המלכות הזה.
לא עוד להכחיש אותך, לא עוד לברוח, לא עוד לנסות לשנוא אותך.
אני מניחה שאני פשוט משלימה עם האהבה שלי אליך שתמיד תהיה שם.
אהבה שניסיתי לבטל כל הזמן, בעצם מה שכולם מנסים לעשות.
זה תהליך ההתגברות, לנסות לשכוח את אותו אדם, להיות אדישים
כלפיו אבל זה לא עובד, כולנו יודעים את זה...
אז אני משלימה עם העובדה שתמיד יהיה לי את הרגש המיוחד הזה
כלפיך, את הרטט בגוף בכל פעם שמישהו יזכיר את שמך, את החסרת
הפעימה בכל פעם שתיגע בי, את הכמיהה אליך בכל פעם שמישהו ישים
את הבושם שלך...






אני אוהבת אותך
וביום שתמצא את עצמך
תמצא גם אותי.