השמש כמעט ירדה לגמרי
והרוח מתחילה גם היא לנשוב
כבר לא כל כך חם
והיום המשעמם עבר
אז למה אני מרגיש כמו חרא?
כי עוד יום עבר,
מי יודע מה יהיה מחר,
עם כל יום שעובר, אני מתקרב למוות יותר.
לא יעזור שום דבר,
הזמן הוא דבר אכזרי
אז כן, אני מפחד, מי שלא הוא מטומטם,
אבל אולי עדיף להיות,
להתעלם לגמרי ולא לחשוב על זה יותר.

החיים קלים, החיים יפים.
אז מה אם נשארתי שבת?
עוד מעט יוצאים,
יש לי רשימה של דברים לעשות בבית,
עכשיו אביב והכל פורח,
הפרעה דו קוטבית זה אחלה...
כשאתה בצד השמח!