"תפסיק כבר לפחד ממנה!" היא אמרה ונשמעה די כועסת.
"אני לא מפחד ממנה, מיכל! זה פשוט קצת מוזר, זה כל מה
שאמרתי."
"למה אתה לא מצליח להתגבר עליה? מה היא, כישפה אותך או משהו?"
היא נשמעה מתוסכלת.
"היא לא כישפה אותי ושום שטויות שאת מדברת. מה נסגר איתך?"  
הוא ניסה להתקרב ולחבק אותה. היא התנגדה.
"אוף, מיכל, אני לא מבין אותך."
"אוף, ירון, אני לא מבינה אותך," היא חזרה אחריו בטון מלגלג.
"אני ממש משתגע שאי אפשר להתווכח איתך אפילו," הוא ירה ללא
הכוונה.
-"אתה חי בסרטים על האקסית שלך. מה אתה רוצה שאני אגיד לך?"
-"את היית מעדיפה שאני לא אספר לך את זה?"
-"אני לא יודעת מה הייתי מעדיפה."
-"מיכלי, אני לא יודע מה להגיד לך. טוב לי איתך, אני רוצה
להיות איתך, אבל מה אני יכול לעשות שאני עדיין מרגיש אליה
דברים?"
-"לא יודעת, ירון. מה אתה רוצה ממני, אתה רוצה אותי ואותה? אין
מצב כזה!"
-"אז מה זה אומר?"
-"זה אומר שאתה מחליט כאן ועכשיו, אני או היא!"
-"את יודעת שגם אם אני רוצה אותך עדיין יש לי רגשות אליה וזה
לא יעלם בבת-אחת."
-"אז אני טחליט בשבילך. הגיע הזמן שתתבגר ושתעשה את זה.  אולי
תרים לי טלפון!"
-"מיכל, אני לא רוצה לעשות את זה."
-"אין לך ברירה, ירון, כבר עשית."