השעון הביולוגי המזדרגג
למי איכפת ממנו
כשאתה נורא אוהב
לא יודעת למה אני צריכה עליו בכלל לחשוב
כשהיה לי כל כך טוב
כל האחריות הזו פשוט מוציאה אותי מדעתי
רק רציתי לאהוב ולחבק אותו
שיהיה כל הזמן איתי
ופתאום התחילו המחשבות
אני כבר מזדקנת
אולי הוא עוד ירצה לנדוד
לא יודעת מה תקף אותי
וחושבת אם זה בכלל היה הגיוני
להיפרד כך
שכל כך מאושרים
איזה הגיון יש כשאתה לבד שם בין הסדינים
למה הלב לא חשוב כמו ההגיון
ולמה בכלל מתקתק לו השעון?
למה אני לא יכולה להיות קלילה
כמו שהוא
פשוט לאהוב
לא לחשוב על מחר
והילדים, הטבעת וכל השאר
יגיעו הרבה יותר מאוחר
אין לי תשובות
אך זה מפחיד נורא
להיות כבר בגיל
שאתה חושב על הברירה
ועל הבחירה הנכונה
ועל כמה חשובה האהבה
כי בכל הסיפור הזה
אף אחד לא הזכיר אותה
כמו את הבחירה הכי שקולה
אף אחד לא שאל את מי את הכי אוהבת לחבק בלילה
אלא מי יתחתן איתך
מי ילד לך ילדים
ואני יודעת שזה מה שצריך להטרידני כרגע
אבל אני עדיין חושבת רק על החיבוקים